המלצה: בלוג אסטרטגיות קידום ותוכן

המיזם החדש מבית שוקי גלילי משובח במיוחד: הבלוג אסטרטגיות קידום ותוכן, מדבר גם על SEO – קידום במנועי חיפוש, אבל מזווית שונה ובהחלט מענינת. גם מי שלא מתענין בתחום ימצא שם פוסטים מענינים מאוד.

נושא הקידום במנועי חיפוש נטחן עד דק בכל רחבי הרשת. מאז עליית גוגל לשלטון באינטרנט, חלו הרבה תמורות ושינויים. טקטיקות פשוטות אינן מספיקות. שוקי דן בבלוג בצורה מציאותית באפשרויות הקידום שיש היום, גם במדיה חברתית Social Media Optimization וגם מבחינת התוכן עצמו.

כמה דוגמאות: שוקי בוחן את מימד הזמן: טריות מול ותק. מחזור החיים של תוכן באינטרנט בהחלט מרתקת. פי שציינתי קודם, עניני ה SEO, Search Engine Optimization השתכללו. טוב לדעת מה כבר לא עובד ב SEO. אהבתי במיוחד את הפוסט (למתקדמים) המנתח את המשמעות של החיפוש “טמקא” (ynet כאשר המקלדת על עברית), ועל איך הבלוגים קשורים לכך.

בימים אלה, גם מקומו של הטוויטר לא נפקד, ושוקי מתבונן בתופעה בצורה מסוייגת: עלייתו ונפילתו של טוויטרו או בפוסט 4 מטעמי טוויטר.

אלה רק כמה טעימות. אני ממליץ לכל מי שמתענין בתחום, וגם מי שכותב בלוג ותמיד היה סקרן איך מגיעים אליו (ולמה) ממנועי חיפוש, לעקוב אחרי הבלוג אסטרטגיות קידום ותוכן.

ערן צור מאחורי השירים

לא בפעם הראשונה, נכחתי בהופעה של ערן צור. אבל הפעם זה היה שונה: בלי אף אחד נוסף על הבמה, מדי פעם מלווה את עצמו בגיטרה אקוסטית או גיטרה בס, ומדבר לא מעט.

זאת היתה הופעה בה ערן צור סיפר את סיפור חייו, בעיקר דרך המוזיקה. הוא תאר את התבגרותו בצל השואה, את החוויות שעבר בעיר הגדולה, ואת ההתפתחות המוזיקלית שלו. זה היה מאוד מענין.

הוא דיבר על תקופת טאטו ועל הקשיים בדחיפת שיריו, במיוחד על השיר העוסק באונס. הדינמיקה בתוך כרמלה גרוס וגנר גם היתה מרתקת. מדי פעם הוא הקריא את שיריו, כפואמות, ומדי פעם שר אותם בליווי צנוע.

גיליתי שהשיר “ערב ב’ כסלו” משלב טקסטים משלושה מקורות שונים, כולל של המשורר אבן גבירול, שעל שמו רחוב בכיר בתל אביב. בזמן ניגון השיר, הוא ציין את המעברים בטקסטים.

כמו כן, השיר “קרבות תרנגולים” מכיל משלבי לשון מענינים: יש שורות סלנגיות, עממיות “מתעסק איתה”, ויש ביטויים מליציים, כמו “גבר רחב עם עיניים שוקקות”. לא שמתי לב לדברים האלה. צור גם התייחס גם לעיבודים המוזיקלים המורכבים באותו תקליט: “עיוור בלב ים”.

לקראת סוף ההופעה, ניתן לקהל לשאול שאלות. אני שאלתי על השיר “עלבון”, מתוך האלבום “פרח שחור”. הוא ציין שהיה ויכוח בתוך הלהקה לגבי השיר: האם הוא מספיק קליט, או שהוא משונה מדי. לבסוף השיר תפס בהופעות.

ההסבר שלו לגבי מילות השיר ריתקו אותי: העלבון שגורמת לו הגברת יוצא מההקשר, והופך לישות עצמאית הנמצאת במרכז החדר. הוא מתבלבל בין אהובתו לבין אמא שלו. הנטישה משותפת. לשמחתי, הוא גם ביצע את השיר בהדרן, בליווי של גיטרה בס. הביצוע הגולמי היה מעולה, ומאוד מרגש. הוא גם ניגן בהדרן את “הוא והיא” עם גיטרה אקוסטית. אחד הביצועים היפים.

ההופעה המדוברת, שהיתה באוזןבר, היא חלק מסדרת הופעות אישיות של אמנים שמארגנים החבר’ה של monocrave. לצערי פספסתי את ההופעה של גלעד כהנא. ההופעה הבאה היא של יהלי סובול.

עוד תמונות מההופעה של ערן צור באוזןבר.

לא כולם עומדים על הרגליים ביום העצמאות הזה

יש כאלה שכל יום הוא סבל בשבילם, וביום העצמאות הם לא מרגישים עצמאיים. אני לא מדבר על חללי מערכות ישראל, אלא על כחמישית מאוכלוסיית ישראל שחיה בעוני, ונאבקת יום יום על הישרדותה.

חמש שנות צמיחה כלכלית לא הגיעה אל העניים. מספרם עלה דווקא בתקופת שגשוג. כעת, כשיש מיתון, מצבם מחמיר. הם לא פוטרו מההייטק ויחיו על החזרי המסים ועל הפיצויים. הם צריכים להיאבק בביטוח הלאומי שהחמיר את התנאים לעזרה מהמדינה.

מי שחי בעוני לא מרגיש עצמאי, אלא נמצא במלחמת שחרור תמידית או במלחמ התשה תמידית. ישנם הרבה מיתוסים על העניים בארץ שלנו. יש רבים שחושבים שהעניים גרמו למצבם ושכולם עלוקות. צמצום הקצבאות יצמצם את העוני. יש עוד מיתוסים.

יואב ויאיר, מלחץ חברתי, מפריכים אחת לאחת את המיתוסים הקשורים בעוני, בפוסט משובח. לכו לקרוא!

ובינתיים בעיר הציונית תל אביב, המשטרה מתעללת בעסקים בפלורנטין, בתזמון ממש ממש מקרי. אם כן, את חגיגות העצמאות שלי אעשה בשכונת פלורנטין החופשית. אין כמו מסיבות רחוב. בשביל זה הקימו את העיר, לא?

חג שמח!

פותחים בשביתה באוניברסיטה הפתוחה

באוניברסיטה הגדולה בארץ אין ועד עובדים. להזכיר ועד עובדים בחברת הייטק יגרום למחשבה שאתם חייזרים, אבל באוניברסיטאות זה מקובל. בכל האוניברסיטאות זה קיים, חוץ מבאוניברסיטה הפתוחה, שם לומדים 42,000 סטודנטים.

ודאי תשאלו מה הבעיה. כי גם אצל המעסיקים שלנו אין ועד ואין בעיה. יש פינוקים והכל דבש. אבל בין כתלי האו”פ לא מלקקים דבש. העובדים שם מפוטרים מדי סמסטר כדי למנוע מהם זכויות.ו 

העובדים התארגנו במסגרת כח לעובדים לפני למעלה משנה, וההנהלה הסכימה להיכנס למשא ומתן רק באוקטובר. פירות המו”מ הם בוסר. ההנהלה מוכנה לחתום על הסכם המרע את תנאי ההעסקה של סגל ההוראה.

אז אחרי חצי שנה של מו”מ קשה ועקר, הועד הכריז על שביתה כללית. אולי השביתה הזאת, והרעש התקשורתי הרב יזיזו את ההנהלה הנוקשה לסיום מהיר של המו”מ, וחתימה על הסכם קיבוצי עם הועד.

אני קורא לבלוגרים נוספים להשמיע קול בענין מאבק העובדים של האוניברסיטה הפתוחה, ובכלל לעבוד במשותף. עוד פרטים על עבודה משותפת בבלוגוספירה, ניתן למצוא כאן.

התחיל הרטרו של הניינטיז!

גל הרטרו של האייטיז ששוטף את המדינה הוא נוראי: המוזיקה המטופשת, התספורות הנפוחות והחותלות אוכלות כל חלקה טובה. גם היוגורט חזר, הפעם בלי הפרוזן.

מלבד הסמית’ס, קשה למצוא משהו טוב בעשור הזה. אבל אחר כך בא שיפור.

אני גדלתי בניינטיז, עם הגראנג’, מוזיקת הדאנס המלודית, חולצות המשבצות וגם ביבי נתניהו. לשמחתי הרבה, ביבי חזר! נאמן או לא נאמן למדינה? חושילינג נאמן. קחו אותי למילואים עכשיו!

בכל מקרה, כתושב העיר הציונית תל אביב, אני משתדל לא לשמוע חדשות. מה שאתה לא רואה – לא קיים. אז אני מנסה לראות את הצד החיובי בחזרתו של נתניהו למשרד ראש הממשלה.

ובכן, זה מסמן את חזרת הניינטיז. כך אני מאמין. מאמין ונאמן. אני מקווה שמוזיקת סיאטל המשובחת (לא גן סיאטל בבאר שבע) תחזור לאופנה, וכך גם ו חולצות המשבצות שהצלחתי לשמר מהתקופה ההיא.

וכשאני כן שומע חדשות, וידיעה מתחילה ב”שר החוץ אביגדור ליברמן…” אני נקרע מצחוק. את המשך הידיעה אני לא שומע. עדיף לא לשמוע. אביגדור ליברמן באמת שר החוץ? איזה קטעים.

זמנים מענינים. היה עדיף בניינטיז. יאללה, שיחזרו כבר.