Category: עברית

כיוון שיש הרבה מחאות, והרבה כעס, נראה לי שעדיף לממשלה ללכת עד הסוף – לוועדת חקירה ממלכתית. זה אינטרס שלה לענות על דרישות הציבור, וגם לשקיט את המחאות הציבוריות עד לפרסום הדרמטי של מסקנות ועדת החקירה. יכול להיות שזה יגמור את הקריירה הפוליטית של שרי הממשלה שיקימו את הועדה, אבל התעלמות מתמשכת מהדרישות העולות וגוברות לוועדת חקריה ממלכתית, בוודאי שאינה מקדמת את יחסי הציבור של ההנהגה.

זה נראה כמו רצון של הציבור, האופוזיציה משמאל, האופוזיציה מימין וכאמור גם הממשלה. אני מאמין שזה יקרה בימים הקרובים. לפני כמה ימים לא היתה לי דעה בנושא. כעת השתכנעתי שזאת הדרך הטובה ביותר לבצע חקירה מעמיקה והלוואי שגם שינוי חברתי, שעד כה לא הגיע, למרות הממשלה החברתית, ולמרות עמיר פרץ.

לצד הדרישה לועדת חקירה ממלכתית, המגיעה ממקומות שונים ומגוונים, יש גם מחאה נוספת. הקבוצה המכונה “מילואימניקים” יצרו את “מחאת המיולואימניקים“. ועדת חקירה לא מענינית אותם. באופן רשמי הם מעונינים רק בעריפת ראשיהם של ראש הממשלה, שר הבטחון והרמטכ”ל. גם לי מתחשק לבעוט בהם כאן ועכשיו בעקבות כל הפשלות. מחשבה קצת יותר שקולה מובילה אותי להעדיף ועדת חקירה ממלכתית מעמיקה ויסודית.

אז למה הם לא רגועים? למה הם רוצים להעיף אותם כאן ועכשיו. נראה לי שמאוחריו התלונות הלגיטימיות על מחסור במים, אוכל ואפודים קרמיים, יש חבורת אנשים שרוצים פשוט להחליף את השלטון. לי זה נראה כמו מינוף של הטענות הלגיטימיות למסקנות נמהרות. קשה לי לקבל שכל מה שהם רוצים זה שהממשלה תיקח אחריות על מחדליה ולכן תתפטר. יותר ויותר נדמה שהרצון לנפילת הממשלה נובע מרצון להחליף את השלטון.

ההרגשה שלנו בשטח היתה שאנחנו, כחיילים, יכולים לפעול אבל מישהו מחזיק לנו את הידיים קשורות מאחורה.

זאת כבר לא מחאה ענינית בלבד, אלא חושפת אג’נדה ימנית קלאסית של “תנו לצה”ל לנצח”.

בנוסף:

אחד מהדוברים היה שלמה לב עמי, לשעבר מפקד האצ”ל.

אצ”ל גם מצלצל ימין.

אולי אני קצת חשדן, אבל אני לא היחיד. פשלות נוראיות – ודאי. חקירה מעמיקה – ודאי. עריפת ראשים מיידית – אה רגע.ו 

חבל שווינט לא שאלו אותם שאלות קצת יותר קשות, ורק הציגה את מחאתם כפי שהם רצו להציג אותה.ו 

אני חושב שאם ישראל תנהג בחוכמה, הדבר ייצור אפשרות להפוך את הטרגדיה שעברה על לבנון להזדמנות להתקדם לעבר שלום אמיתי.

נכון, בהמשך הדברים יש לו הרבה מה להגיד על ההרס הישראלי והזכיר אותנו באופן לא מחמיא. בכל זאת, נראה שיש לו אומץ והוא לא כזה חלשלוש. הוא אמנם מסכן את חייו כמו בשיר ג’ומאייל המנוח, אבל הוא נראה מאוד מחושב.

זאת הזדמנות לעשות משהו טוב אחרי כל החרא של המלחמה. אני מקוה שהאמירה של סניורה לא תישאר באוויר, ושהיא תאותגר במעשה או אמירהו מצידנו.

אז יאללה, תרימו את הכפפה. כן, במיוחד את, ציפי לבני, שקיבלת אתו מכתבו של עופר.

קריאתו של סניורה היא גם אתגר מענין לתנועת שלום עכשיו. כפי שכתבתי בשבוע שעבר באנגלית, הייתי בשבוע שעבר בשיחה במשרדי התנועה. נושא הפגישה היה “מה על התנועה לעשות עכשיו?”, אז הנה נושא שאפשר להרים.

בענין אחר (הקשור ביוזמות שלום), האובזרבר מדווח שישראל הפנתה כתף קרה לנסיונותיו של טוני בלייר לחדש את תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים. בכתבה נרמז שבלייר עושה זאת גם משיקולי פנים לאור ירידה בפופלריות שלו, ולקראת ועידת מפלגתו הקרבה. אולי. גם לא ברור כמה הדיווחים מדוייקים, כיוון שהצדדים המעורבים מכחישים. אבל אם זה נכון, זה לא משהו שנתטער עליו אחר כך. בכתבה נאמר גם שאולמרט השיב שדעת, אחרי המלחמה הקשה, הישראלים פשוט אינם מוכנים לשיחות חדשותו עם הפלסטינים (פסקה 6). עם יחצ”נים טובים, מהלך כזה דווקא משכיח את צרות המלחמה ויכול להעלות את הפופולריות של ראש הממשלה שלנו.