מסיבת חג המולד – תל אביב 2006

לא רק לגויים, גם לנו היהודים מגיע לחגוג את חג המולד. איך עורכים מסיבה כזאת? קונים כמה כובעי סנטה קלאוס, ומבקשים מהמוזמנים להביא הרבה אלכוהול כמובן. לא צריך יותר מזה. לא ממש הזכרנו את ישו הצלוב או את בואו של המשיח, אלא סתם שתינו ודיברנו שטויות.

שמעתי שבדרום תל אביב נערכו מסיבות כריסמס אמיתיות בקהילות העובדים הזרים. קישוטים, עצי אשוח, אנשים מחופשים לדוד סנטה, ועוד ממנהגי הנוצרים. זה לא כלל שלג, בחורף הזה של תל אביב.

אז לקראת (אל) כנס הבלוגרים / יום כיף לבלוגרים שייערך ביום שישי הקרוב, הנה תמונה שלי מהמסיבה:

חג המולד - תל אביב 2006

יש די הרבה תמונות מאותו ערב, אך חוששני שהם יביכו את המצולמים (כמו שהתמונה שלהלן מביכה אותי, אבל לפחות אני נראה גבוה, ולא רואים את המפרצים…)

יום כיף לבלוגרים בבינהרים – אני בא

למה לבוא? המשתתפים הצפויים נראים לי אנשים מאוד מענינים, ויהיה מאוד כיף לפגוש, להכיר, להחליף ובעיקר לשמוע את דעותיהם בנושאים שונים. תמיד מרתק לפגוש את האדם שאת בלוגו אני קורא. זה לא משנה אם האל-כנס יהיה בעיקר סביב מעגלי הרב שיח, דיון בין כל המשתתפים או סתם מינגלינג. ארוע חברתי עם אנשים מענינים במקום יפה נשמע מבטיח.

גם אני מגיע ל”אל כנס” הבלוגרים שייערך ביום שיש הקרוב. פרטים מהבלוג של יגאל חמיש:ו ו 

שלום לכולם,
ביום ו’, ה 29.12.2006, בין השעות 0900-1700 יתקיים יום כייף לבלוגרים במקום קסום בגלבוע, השייך ליואב גל, בלוגר ב ‘רשימות’.

אנחנו מזמינים את כל שוחרי הכתיבה בבלוגים ובאתרים אישיים ברשת למפגש פתוח ב ‘בינהרים’ שבגלבוע.
המפגש יתנהל ברוח ה Unconferencre, כאשר יתנהלו מעגלי-שיח בנושאים הבאים (רשימה לא סופית)
– סיפור-סיפורים כביטוי אישי ואמצעי ללמידה ויצירת ידע
– בלוגים ככלי להבעת דעה או לדיווח
– בלוג: חיים פרסום או ישום?
– בלוגים ופוליטיקה

-בלוגים כמקור לחידוש מידע

ו תבואו גם!

את יואב גל ויגאל חמיש המצויינים לעיל אינני מכיר. עוד במארגנים: כרמל ויסמן, אותה אני מכיר דרך פעילות החיבוקים, וחנן כהן, אותו אני מכיר דרך הרשת, בעיקר את פעילותו הפוליטית.

למה לבוא? המשתתפים הצפויים נראים לי אנשים מאוד מענינים, ויהיה מאוד כיף לפגוש, להכיר, להחליף ובעיקר לשמוע את דעותיהם בנושאים שונים. תמיד מרתק לפגוש את האדםו שאת בלוגו אני קורא. זה לא משנה אם האל-כנס יהיה בעיקר סביב מעגלי הרב שיח, דיון בין כל המשתתפים או סתם מינגלינג. ארוע חברתי עם אנשים מענינים במקום יפה נשמע מבטיח.

ממה אני חושש? אולי אני לא ארגיש שייך. כמו כל דבר במדינה שלנו, הברנז’ה, גם בבלוגוספירהו היא מאוד קטנה. אני לא עיתונאי, לא איש אקדמיה, ולא אושיית רשת.ו רבים מהמשתתפים הם כותבים מאוד רציניים ודעתניים, ואילו אני הרבה פעמים מתעסק בשטויותו (גם חלק מהחיים). בנוסף, חלק ניכר מהבליגה שלי הוא בכלל באנגלית.ו אבל כאמור, המפגש הוא הזדמנות להכיר וכן להרגיש שייך. אני בטוח שיהיה מפגש דבש!

יוחאי

חבר שלח לי לינק לשיר “יוחאי” של הסטנד אפיסט אורי חזקיה. הוא לקח את השיר “איתי” של קרן פלס, וקצת שינה לו את המלים. הוא עשה מזה שיר אהבה ליוחאי הערס. גם אני יוחאי, אבל לא ערס…

מתוך הלהיט:

יוחאי הגיע בשני
נוהג בגולף שחורה
אני חשבתי צ’חצ’ח רציני
שייכנסו ודאי לכלא בקרוב

וכך זה נמשך. באתר של הבדרן יש עוד כמה קטעים מצחיקים שאהבתי (ויש גם פחות מצחיקים).

ועידת העשוקים – סיקור לא אובייקטיבי

ועידת ישראל לעסקים התקיימה, כרגיל,ו במלון הפאר דיוויד אינטרקונטיננטל. בתוך בית המלון התקיימה ועידת ישראל לעסקים 2006. הועידה אירחה את בכירי השלטון: ראש הממשלה, שר האוצר, נגיד בנק ישראל ועוד. חוץ מנציגי הממשלה היו שם הרבה מאוד אנשי עסקים ובעלי הון. הועידה בהחלט ביטאה באופן מובהק את הקשר ההדוק והמושחתו בין הון לשלטון.ו ו ו ו ו ו 

הקליקו על התמונה כדי לראות עוד תמונות

ובדיוק נגד הקשר הזה באו מעל אלף מפגינים כדי למחות. בשנים האחרונות היו כאן יותר מדי תהליכי הפרטה בלתי מבוקרים. יותר מדי חברות נמכרו במחירים זולים להחריד לטייקונים, שהמדינה היתה ערבה לסכום אותו הם שילמו לקנות את הנכס. די מהר הם גם משכו דיוידנד יפה מהרכישה, לכסות את ההלוואה ועוד לצאת ברווח עצום.ו מנגד, תקציבי הרווחה מקוצצים באופן כואב, גם כלפי אוכלוסיות חסרות אונים כמו זקנים וחולים. זה נמשך גם בתקציב המדינה לשנת 2007…

Continue reading “ועידת העשוקים – סיקור לא אובייקטיבי”

להקת Immanence – הופעה מעולה

הגעתי במקרה, בתור מקורב, להופעה של להקת Immanence. באתי לתמוך ויצאתי בהתלהבות גדולה. ההופעה היתה מעולה, הן מבחינת השירים המצוינים שהלהקה ניגנה, והן מבחינת הנגנים שמאלתרים בצורה מרשימה.

אימננס

הלהקה, המורכבת משישה חברים, מנגנת מוסיקת רוק מלודי מקורי באנגלית, פרט לשיר המסיים בעברית. משמעות השם אימננס, אגב, הוא “פנימיות”. הזמרת, יפעת עוזיאל, כתבה והלחינה בכשרון רב את כל השירים. הסגנון הוא מלודי, אבל לאו דווקא רך במיוחד. השירים נודדים בין בלדות נוגות לשירי רוק שנותנים בראש.

ניכר שהם השקיעו בעיבודים היוצרים דרמה בכל שיר. קשה לתאם בין 6 נגנים,ו אבל זה יצא ממש טוב. משיחות עם חברי הלהקה, הבנתי שקטעי הסולו בכל שיר הם מאולתרים, ולא מעובדים. היכולת הוירטואוזית של אלי חנטוב הרשימה אותי במיוחד. הוא מרביץ בכינור החשמלי (לא נפוץ באיזורינו) וגם בגיטרה החשמלית. רב כשרונות נוסף הוא דן אקרט שניגן על התופים וגם גיטרה אקוסטית. עוד בלהקה: גלעד יעקבסון – קלידים , משה גבאי – בס, קרן יום טוב – גיטרות.

אני ראיתי אותם בהופעה ב”קולטורה“, הרצל 154, תל אביב. ההופעה הבאה מתוכננת לסוף הינואר.

השתפכתי עם הרבה סופרלטיבים (קצת מוגזם), אבל בהחלט נהניתי ואני שמח להמליץ…