ובדיוק נגד הקשר הזה באו מעל אלף מפגינים כדי למחות. בשנים האחרונות היו כאן יותר מדי תהליכי הפרטה בלתי מבוקרים. יותר מדי חברות נמכרו במחירים זולים להחריד לטייקונים, שהמדינה היתה ערבה לסכום אותו הם שילמו לקנות את הנכס. די מהר הם גם משכו דיוידנד יפה מהרכישה, לכסות את ההלוואה ועוד לצאת ברווח עצום.ו מנגד, תקציבי הרווחה מקוצצים באופן כואב, גם כלפי אוכלוסיות חסרות אונים כמו זקנים וחולים. זה נמשך גם בתקציב המדינה לשנת 2007…
בהפגנה שנשאה את הכותרת “ועידת העשוקים” נישאו נאומים של חברי כנסת, פעילים חברתיים, ואנשי תנועות הנוער. יו”ר ההסתדרות עופר עיני וח”כ רן כהן ממרצ דפקו ברז, כך שמבין השמות הידועים אפשר להזכיר את חברת הכנסת לשעבר תמר גוז’נסקי, והח”כ המכהן דב חנין. ואללה, שניהם מחד”ש.
וככה בדיוק נראתה ההפגנה. המון דגלים אדומים, המון בני נוער, שאם לא לבשו את חולצות התנועה שלהם, אז גם הם היו עם חולצות אדומות.ניכר היה שרבים באו לעבוד שם. חילקו לי די הרבה פלאיירים, מניפסטים, דברי שירה, קריאות למאבק וכו’. היו גם לא מעט אנשים שניסו לשכנע אותי ברעיונות שלהם, ו/או להצטרף לארגון שלהם. נדמה היה שלכל שמאלני שהיה שם היתה דעה שונה על דרך המאבק או על האידיאולוגיה הספציפית. חוץ מהליצן עם תמונת סטלין על חולצתו, היה אחד שדיבר בגנות השמאל הציוני, אשה אחת עם שפם שהיללה את האנארכיסטים, ועוד כל מיני אנשים מוזרים.
טוב, לא כולם היו כאלה. באירוע פגשתי כמה אושיות אינטרנט שאני מעריך מאוד על דעותיהם ופועלם. זכיתי לדבר עם אשתו של אלוהים, ליאת, ודולב אדרי.
גם רוב הנאומים היו לענין, ודברו על פעולה אזרחית מבורכת כדי לשנות. שבוע אחרי האירוע, אני לא ממש רואה את הפעילות. כאמור, יש ריבוי גדול של ארגונים. הפיצול וחוסר האחידות במסר מקשה על יצירת לחץ ציבורי לשינוי. גם התקשורת לא ממש מחוברת לפעילויות כאלה, אלא יותר לעשירים שהיו בתוך המלון.
בקיצור, הרבה כוונות טובות, אבל זה לא מצטלם טוב. הגדלת הפערים בין שכבות האוכלוסיה השונות, לא הולידה מחאה וסולידריות נגד מדיניות כזאת. כרגע נראה שהניכור והאדישות שולטים.
Comments are closed.