אני מצביע מרצ לא בהתלהבות, ולא מתוך הערצה למפלגה. מדובר בחבורה לא רעה של חברי כנסת עם כוונות טובות, שגם מצליחים להזיז דברים מדי פעם. כעת, תחת ההנהלה החדשה של חיים אורון, יותר קל לי להצביע עבורם. אם לא יהיה שינוי דרמטי, הם יקבלו את הקול שלי בעשרה בפברואר.
הבחירות האלה לא מבשרות שום שינוי ושום דרמה. בבחירות הקודמות רצה לראשונה קדימה, מפלגתו של שרון שחתך מהליכוד וגם מעזה. לדרמה נוספה מחלתו של שרון. במפלגת העבודה היתה אז בשורה גדולה, בדמות כיוון סוציאל דמוקרטי. הרבה אופטימיות היתה אז.
גם התוצאות היו מענינות עם התרסקות הליכוד ותופעת הגימלאים.
עכשיו אין ממש למי להצביע, ובכל זאת
עברו כמעט שלוש שנים מאז הבחירות הקודמות. היתה מלחמה, היה ראש ממשלה שפרש והיו שינויים בחלק מהמפלגות. אבל עדיין, אין שום בשורה בבחירות האלה. לא יהיו שינויים גדולים אחריהן.
חשוב ללכת להצביע: זה חשוב לדמוקרטיה, וחשוב להחליש מפלגות גרועות יותר. חשוב לא רק להצביע, אלא גם לתת את הקול עבור מפלגה שתיכנס לכנסת. חבל לשרוף את הקול.
אני חושש שאחוזי ההצבעה יגיעו לשפל חדש. אין שום מנהיג מלהיב, ואין שום מאבק אידאולוגי גדול.
כאמור, אני לא מתלהב מהבחירות, ולא אשקיע הרבה זמן בלעקוב אחריהן. גם לא אשקיע זמן בלשכנע אנשים להצביע למרצ.
האלטרנטיבות גרועות יותר
בבחירות הקודמות עבדתי קשה עבור החזון הסוציאל דמוקרטי של מפלגת העבודה. הביצועים שלהם אחרי הבחירות גרמו לי למפח נפש רציני. היה לי קשה לדבר עם האנשים ששכנעתי אותם להצביע.
היחס שלי למפלגה החמיר עם בחירתו של אהוד ברק ועם המשך תמיכתה של המפלגה במדיניות כלכלית המנוגדת לחלוטין למצע הבחירות שלה.
אילו היו בחירות אישיות לראשות הממשלה, הייתי מצביע לציפי לבני. כמו עם הפתק למרצ, לא בהתלהבות. אני ממשיך להחזיק בדעה שמבין המנהיגים בצמרת, היא הכי פחות גרועה. אבל אין בחירות כאלה, ולמפלגת קדימה אין סיכוי שאצביע.
ההתלבטות היחידה לגבי פתק ההצבעה היה בקשר לחד”ש, בזכות דב חנין. אילו היו שם עוד כמה כמוהו, הייתי מצביע לחד”ש. אבל אין. וחוץ מזה, אני מקווה שהוא יהיה ראש העיר הבא שלי בתל אביב.
אז הפתק שלי הולך למרצ ואני מקוה שאם הרבה כמוני יילכו להצביע ולא יתבאסו יותר מדי, אז המצב יהיה מעט פחות גרוע.
