במבט חטוף היא נראית כמו כל מסעדה אחרת: שולחנות, כסאות וקירות, בניגוד לחבש, שם המסעדה נראית כמו בקתה. במבט יותר מעמיק כבר כבר רואים לא מעט סממנים ייחודים: תמונות מקוריות, שום ופלפל משתלשלים מהתקרה ועוד.
ולאוכל: המסעדה מציעה מגוון מנות בשריות וצמחוניות המוגשות כולן על הלחם האתיופי – האינג’רה. הסגנון המוצהר הוא “מטבח אתיופי יצירתי עכשוי”. אני הרגשתי שזהו מטבח אתיופי עם קצת התאמה לחיך הישראלי. יש כבש, עוף, בקר במגוון רטבים עם שמות מקוריים. המנות שהזמנו היו הטיס וואט והמינצ’ה. שתי מנות הבקר האלה היו מאוד טעימות ולוו בשלל תוספות צמחוניות. רמת החריפות היתה סבירה. מחירי כל המנות העיקריות הן 40 שקלים. פשוט, לא?
מה שמצא חן בעיני הוא מגוון הבירות המקוריות מאתיופיה. מחירן היה זול באופן משמעותי מבירות מיובאות במקומות אחרים (לא זוכר מספרים). יש גם ערק אתיופי, אבל את זה אני אשאיר לפעם הבאה.
עדכון: המגיב דניאל מעדכן שבימי שישי יש במקום הופעות של זמרים אתיופים, או זמרים מתחילים ומוכשרים.
כמו כן, השירות היה מצויין ומהיר מאוד. המסעדה לא כשרה, ופתוחה גם בסופי שבוע.
אינג’רה: בן יהודה 9 תל אביב. טלפון: 0507822047. אתר
טוב, אני לא מצליח להימנע מהשוואה בין שתי המסעדות. אז ככה: בשתיהן האוכל היה מאוד טעים והמחירים זולים. חבש היא יותר אותנטית: מציעה תפאורה של בקתה, חריפות קטלנית (שאני אוהב) ויותר מסורתיות (וגם כשרות). אינג’רה היא יותר עדכנית ומותאמת, כאמור, לטעם הישראלי.
אז כדי להחליט איזו מהן מנצחת, איאלץ לחזור אל שתיהן.
ולסיום, קטע של מוזיקה אתיופית מאת אמן הג’אז מולטו אסטטקה (Mulatu Astatke). לקטע קוראים Yegelle Tezeta והוא לקוח מתוך הסרט פרחים שבורים. בפסקול הסרט יש עוד שני קטעים משובחים שלו.
[audio:http://yohayelam.com/wp-content/uploads/2007/04/02-mulatu-astatke-yegelle-tezeta.mp3]יאללה, לאתיופיה!
Comments are closed.