ימי שלהי הקיץ, וקשה להתעמק

אוגוסט מתקרב לקיצו, והשלווה מגיעה לשיאה. כך ברחובות תל אביב. אוסף קשקושים לא קשורים.

יום שישי האחרון בתל אביב היה מהרגועים שידעתי. הספרית אמרה שאין לקוחות, ושאולי היא תוכל לישון צהריים. הרחובות לא היו הומים במיוחד. גם באמצע השבוע, יש תנועה דלילה במיוחד של אנשים. זה בסדר, הצרפתים מפצים על כך, אבל עדיין יש תחושה של רוגע יחסי.

גם בפוליטיקה, נראה שלעיתונים אין ממש מה לכתוב. הם עושים ניוז מתאונות דרכים רבות, אבל אין כאן שום ניוז. כמות ההרוגים נמצאת במגמת ירידה. לא עליה, ולא מצב חירום.

ומה קורה אצל השכנים שלנו? אני מדבר על אלה שנמצאים פחות משעה נסיעה ממרכז תל אביב. כן, פה קרוב בקלקיליה, טול כרם ושכם. לא שומעים עליהם כלום. זה לא אומר שמצבם יותר טוב, ושמצבנו יותר טוב. המחסומים עדיין חונקים אותם. לא את ארגוני הטרור, אלא את כל התושבים. קצת משונה להגיד את זה עם כל שלוות הקיץ, אבל מתישהו זה יתפוצץ לנו בפנים. אבל לא עכשיו. הקיץ כבר לא תהיה מלחמה.

ומה עם החום? הוא לא ממש קטלני, אבל בכל זאת מעיק. מצד שני, המזגנים האלה מטמטמים את המוח. חסרה איזה רוח סתיו. ובאופן כללי, חסר משהו גדול שיקרה.

ובינתיים נגמרה בבר השכונתי שלי (לא זה, הארמדילו) בירת דאנסינג קאמל. התמודדות.

בינתיים אני הולך וחופר ביצירותיו של ניל יאנג. המלך. גיליתי שיר שלא ממש הכרתי לפני כן: Danger Bird. לא יוצא לי מהראש כבר שבועיים. כאן בגרסת ההופעה:

[audio:http://yohayelam.com/recordings/Neil Young and Crazy Horse – Danger Bird.mp3]

זהו, אין לי ממש מה לכתוב, אז כתבתי קצת בכמעט כל קטגוריה שיש פה בבלוג…

נ.ב.: אם אתם מחפשים עבודה בהייטק, אז אתם מוזמנים לשלוח קורות חיים. יאללה עוד שתי קטגוריות 🙂

זה מה שקורה כשיוצאים מתל אביב

כל פעם שאני יוצא מתל אביב יש בעיות. המינימום זה להיתקע בפקק. הפעם התווספו עוד כמה צרות.

מה שקורה כשיוצאים מתל אביב

התמונה מסכמת את החווית. והנה המלים:

פקקים

לצאת מתל אביב בארבע אחר הצהריים – לא מומלץ. פעם כשנהגתי הרבה, אני זוכר שחודש אוגוסט היה מאוד רגוע על הכביש. הסברים: אנשים בחופשות בחו”ל, אין בית ספר, אין גן, וחם. לא תמיד הבנתי את ההסברים, אבל הכבישים היו בהחלט יותר נעימים. הפעם היו פקקים. גם אחר הצהריים, וגם בערב. גם איילון, גם בכביש חמש וגם בכביש ארבע.

שופינג

אני לא אוהב שופינג, במיוחד לא בקניונים. שנה שלמה גרתי מול קניון רמת אביב, ונכנסתי אולי 5 פעמים. עקב כל מיני נסיבות, נאלצתי להיכנס לקניון רמת אביב. ועוד לשילב. כמה רעש עושים התינוקות האלה! למה לא נתנו להם ריטלין? או ערק? או משהו שיסתום להם את הפה. בנוסף היה גם תור ארוך בקופה. חוויה.

עיריית תל אביב

כשחזרנו לאוטו, חיכה על השמשה דו”ח מעיריית תל אביב. כן, גם ברמת אביב, ברחוב צדדי שיש בו מגרש חניה גדול (רחוב נח) יש פקחים. 100 שקלים. בשבילי רמת אביב היא פרבר בדיוק כמו גבעתיים, אבל ידו הארוכה של חולדאי מגיעה לכל מקום, בכל שעה.

טיפול שמנים ארומטי (למנוע)

אחרי שהתאוששתי מהדו”ח (לא פעם ראשונה ולא אחרונה), נסעתי שמח וטוב לב. סתם. שוב היו פקקים. פתאום שמתי לב שבפניות ימינה נדלקת איזה נורה עם אייקון של משפך. אה, זה השמן! בתור שמאלני אני משתדל שלא לפנות ימינה. אבל גם זה קורה.

נכנסתי לתחנת דלק. לא התרגשתי כשהמתדלק אמר שאין לי גרם שמן. כשהוא הראה לי את הבוץ בשמן ( = תוסף מנקה ומפנק) ושיכנע אותי לשים גם שמן גיר דרך משפך שנראה כמו רדיו ישן כבר התחלתי להתרגש. 360 ש”ח רק על שמנים. שיאללה.

חזרתי העירה עייף ולא מרוצה. לא יוצא מגבולות הגזרה…

רק בלוג החומוס זה טוב ליהודים

המתחרים של אתר החומוס בתחרות יחלקו את ירושלים. כן!

נשארו ימים ספורים לסיום תחרות הבלוגרים של פילי. בקטגוריית האחר, מתחרה בלוג החומוס הראוי בכל מיני בלוגים עוינים, שחשודים בשיבוש הליכי התחרות.
למען הצדק העליון, לכו להצביע עכשיו לאתר החומוס בתחרות.

עוד חודש אני בן 30, ושוקי גלילי כינה אותי בבלוגו “צעירים שאני מחבב”, אז אין מנוס מפוסט תעמולה. וברצינות, אתר החומוס בהחלט מענין ומשובח, גם למי שאינו חומוסאי. יצא לי לתרום לבלוג החומוס שני פוסטים, כך שיש לי נגיעה אישית גם באתר עצמו.

אם בא לכם להצביע לי (בקטגוריית האישי), אז זה כאן. אבל כרגע נראה שאין לי סיכוי, וטוב שכך. בלוג של פולני לא יכול לנצח…

10 סיבות לא משכנעות לגור בבאר שבע

  1. הכביסה מתייבשת מהר
  2. אין יותר מדי חתולי רחוב מסכנים (אבל יש יונים מחרבנות)
  3. נסיעה באוטובוס – רק 3.5 שקלים
  4. אפשר להוציא כסף מכספומט, לקנות דירה ולהישאר עם עודף לאוטובוס
  5. האווירה באוניברסיטה מצווינת (כל האגדות נכונות)
  6. הבריזה בלילות הקיץ מענגת, במיוחד על מרפסת ובלווית בירה צוננת)
  7. האנשים חמים, ולא פלצניים כמו באיזור השרון
  8. זה רק 5 דקות ממוזיאון חיל האוויר בחצרים
  9. בשביל תושבי אופקים, נתיבות, דימונה, ירוחם וערד, באר שבע היא העיר הגדולה
  10. בלונלי פלנט כתוב על באר שבע: Best seen from the rear window of a bus leaving town

וברצינות, מי שמחפש רמת חיים גבוהה ומוכן להתפשר על איכות חיים נמוכה, באר שבע היא הכתובת.

נכתב במסגרת פרוייקט הכתיבה הקבוצתית של אח”י דקר.
השראה לפוסט: הפוסט על יפו, ובמיוחד התגובה הזאת.

הראש שלי בשמאל, אבל התחת עמוק בימין

כידוע, שמאלנים רבים מדברים על שלום וצדק חברתי אבל חיים אורח חיים בורגני ונהנתני. אני בדיוק מאלה. הולך למסעדה אחרי הפגנה. מזמין עוד כוס של בירה בלגית משובחת ומדבר על כמה שקשה בשטחים ובעיירות הפיתוח.

ובכן, כעת יש הוכחה מצולמת. באקט הנקיון שעשינו לפני שבועיים, תפס אותי לרמן עם כובע של שינוי מנופף בשטרות כסף ומחייך. מה לעשות, גם זה אני:

הראש בשמאל, התחת בימין

לפחות החולצה שאני לובש היא בסדר.