התמונה מסכמת את החווית. והנה המלים:
פקקים
לצאת מתל אביב בארבע אחר הצהריים – לא מומלץ. פעם כשנהגתי הרבה, אני זוכר שחודש אוגוסט היה מאוד רגוע על הכביש. הסברים: אנשים בחופשות בחו”ל, אין בית ספר, אין גן, וחם. לא תמיד הבנתי את ההסברים, אבל הכבישים היו בהחלט יותר נעימים. הפעם היו פקקים. גם אחר הצהריים, וגם בערב. גם איילון, גם בכביש חמש וגם בכביש ארבע.
שופינג
אני לא אוהב שופינג, במיוחד לא בקניונים. שנה שלמה גרתי מול קניון רמת אביב, ונכנסתי אולי 5 פעמים. עקב כל מיני נסיבות, נאלצתי להיכנס לקניון רמת אביב. ועוד לשילב. כמה רעש עושים התינוקות האלה! למה לא נתנו להם ריטלין? או ערק? או משהו שיסתום להם את הפה. בנוסף היה גם תור ארוך בקופה. חוויה.
עיריית תל אביב
כשחזרנו לאוטו, חיכה על השמשה דו”ח מעיריית תל אביב. כן, גם ברמת אביב, ברחוב צדדי שיש בו מגרש חניה גדול (רחוב נח) יש פקחים. 100 שקלים. בשבילי רמת אביב היא פרבר בדיוק כמו גבעתיים, אבל ידו הארוכה של חולדאי מגיעה לכל מקום, בכל שעה.
טיפול שמנים ארומטי (למנוע)
אחרי שהתאוששתי מהדו”ח (לא פעם ראשונה ולא אחרונה), נסעתי שמח וטוב לב. סתם. שוב היו פקקים. פתאום שמתי לב שבפניות ימינה נדלקת איזה נורה עם אייקון של משפך. אה, זה השמן! בתור שמאלני אני משתדל שלא לפנות ימינה. אבל גם זה קורה.
נכנסתי לתחנת דלק. לא התרגשתי כשהמתדלק אמר שאין לי גרם שמן. כשהוא הראה לי את הבוץ בשמן ( = תוסף מנקה ומפנק) ושיכנע אותי לשים גם שמן גיר דרך משפך שנראה כמו רדיו ישן כבר התחלתי להתרגש. 360 ש”ח רק על שמנים. שיאללה.
חזרתי העירה עייף ולא מרוצה. לא יוצא מגבולות הגזרה…
Comments are closed.