כך תשדרגו שניצל גרב

כיף לאכול אבל לא למה להשקיע בבישול? אני לא נהנה מזה. במלאת שלוש שנים וקצת לפרסום המתכון לעגבטונה, החלטתי לשתף את הציבור בפיתוח חדש של אוכל לעצלנים.

מדובר על אחד המאכלים הנפוצים: שניצל. כמובן שלא הכנתי את השניצל. קניתי חבילה קפואה של שניצלים מהסופר בצבע כתום אחיד. להלן – שניצל גרב. החבילה הכחולה יותר טובה מהירוקה. יותר מזכירה עוף

אם כן, יש לנו שניצל במקפיא ועכשיו צריך לחמם אותו. הוא ייצא הרבה יותר טעים אם נחמם אותו בטוסטר, נכון? אבל אז צריך נייר כסף וחשוב להשגיח שלא יישרף. זמן ההשגחה הוא זמן בו לא בודקים מייל. חבל!

מצד שני, שניצל גרב במיקרוגל לא יוצא ממש טעים. לעתים הוא עלול להעלות מחשבות על צמיג שחוק. וכאן בא השדרוג. נדרש כאן מאמץ מסויים: יש להשתמש בסכין. הרעב העצלן בדרך כלל משתמש רק במזלג – פחות כלים לשטוף. אבל הפעם משקיעים!

חותכים עגבניה (רגילה או שרי – המתכון גמיש כמו השניצל) על צלחת. כעת מוציאים את השניצל מהמקפיא, מניחים על הצלחת ומעבירים את פלחי העגבניות מעל השניצל. אם השתמשתם בצלחת נוספת – טעיתם.

ועכשיו שלב הבישול – מכניסים את הצלחת למיקרו לשלוש דקות, ובינתיים עושים סידורים. בהישמע צלצול המיקרו, מוציאים ומגישים לעצמכם. אם הכל קר, כנראה הכנסתם את הצלחת למקרר. תוציאו את הצלחת מהמקרר ותכניסו אותה למיקרו.

העגבניות המעוכות והרותחות נותנת לשניצל הגרב טעם יותר חי ומזכירות לכם שעגבניות על האש זה טעים. לא, אין טעם של אש, אבל המחשבה מסיחה את הדעת.

שילוב הצבעים כתום / אדום יגרום לכם סיפוק עצמי על ההשקה, והמאכל באמת יוצא יותר טעים מסתם להפשיר במיקרו. בתיאבון!

לא צילמתי. הייתי רעב

חליבה עירונית

בבנק שלי אוהבים לפנק אותי בעמלות. איך אני יודע? בסוף השנה הם מחזירים לי 20% מהעמלות (לא כולל ניירות ערך) וזה יוצא מלא כסף. זה עוד אחרי שיש לי חבר יקר, ת’ (אות בדויה) שעוזר לי לעגל פינות. כשהם אומרים “אנחנו ננצח”, אני זה שמפסיד.

החלטתי להיכנע לפרסומות, ולבדוק את בנק מזרחי, עם הקמפיין של “להעביר את דביר”. אכן חזרו אליי מהר והזמינו אותי לפגישה בבנק. הוכנסתי לחדר עם שלוש בנקאיות נאות שדיברו אתי על 50% הנחה בעמלה פה, 70% אחוז שם. התחלה מבטיחה.

אבל כמו בכל סייל של חנות אופנה, הורדת האחוזים לא עושה את המחיר נמוך. אחרי שחפרתי כדי להבין כמה שקלים אשלם, גיליתי שזה לא יוצא בהכרח יותר זול. כמו כן, לסוגיות הספציפיות שהעליתי, (צ’קים במט”ח אם שאלתם) בנק מזרחי לא הצליח לספק תשובות מספקות. לא יותר גרוע מהבנק שלי, אבל גם לא מספיק טוב.

השארתי את שלוש הבנקאיות ללא לקוח חדש. לא השתכנעתי.

נראה שגם בנק קטן ותחרותי כביכול, לא באמת רוצה לשבור את השוק ואת הקרטל. באסה. בחו”ל הבנקים מרוויחים מהלוואות מוצלחות לעסקים גדולים, ולא חולבים את הלקוחות. כאן הם נכשלים עם הטייקונים וחולבים את הצאן. זה אני!

לשמחתי אני לא לבד.

המועצה הישראלית לצרכנות פתחה בקמפיין ציבורי נרחב להורדת העמלות. הקמפיין פונה לציבור ולח”כים, ולציבור להפעיל לחץ על הח”כים. אתם מוזמנים להצטרף למאבק כאן (זה קל), ולקרוא קצת יותר על הסיבות למאבק, על הקמפיין ועוד אצל שוקי, שמסביר את הכל בצורה רהוטה.

התחיל הרטרו של הניינטיז!

גל הרטרו של האייטיז ששוטף את המדינה הוא נוראי: המוזיקה המטופשת, התספורות הנפוחות והחותלות אוכלות כל חלקה טובה. גם היוגורט חזר, הפעם בלי הפרוזן.

מלבד הסמית’ס, קשה למצוא משהו טוב בעשור הזה. אבל אחר כך בא שיפור.

אני גדלתי בניינטיז, עם הגראנג’, מוזיקת הדאנס המלודית, חולצות המשבצות וגם ביבי נתניהו. לשמחתי הרבה, ביבי חזר! נאמן או לא נאמן למדינה? חושילינג נאמן. קחו אותי למילואים עכשיו!

בכל מקרה, כתושב העיר הציונית תל אביב, אני משתדל לא לשמוע חדשות. מה שאתה לא רואה – לא קיים. אז אני מנסה לראות את הצד החיובי בחזרתו של נתניהו למשרד ראש הממשלה.

ובכן, זה מסמן את חזרת הניינטיז. כך אני מאמין. מאמין ונאמן. אני מקווה שמוזיקת סיאטל המשובחת (לא גן סיאטל בבאר שבע) תחזור לאופנה, וכך גם ו חולצות המשבצות שהצלחתי לשמר מהתקופה ההיא.

וכשאני כן שומע חדשות, וידיעה מתחילה ב”שר החוץ אביגדור ליברמן…” אני נקרע מצחוק. את המשך הידיעה אני לא שומע. עדיף לא לשמוע. אביגדור ליברמן באמת שר החוץ? איזה קטעים.

זמנים מענינים. היה עדיף בניינטיז. יאללה, שיחזרו כבר.

הזדמנויות בפתח תקווה

ההערכה שלי לעיתון העסקים גלובס ירדה כאשר ראיתי את הכותרת הזאת:

“כשיש כל כך הרבה הזדמנויות בפתח תקווה, למה לנסוע לבוסטון”.

כשיש לך מילארד דולר פנויים, אז כנראה שאתה יכול להגשים פנטזיות בפתח תקווה. אולי הוא בסך הכל עושה מה שכל אזרח מצווה לעשות: להפגין נאמנות למדינה!

חג שמח!

שבעה דברים שלא ידעתם עליי

מזמן לא היתה משחקיאדה בבלוגוספירה. הנה השטויות שכתבתי במשחק הראשון בו השתתפתי. הפעם תוייגתי על ידי מיכל, לכתוב שבעה דברים שלא ידעתם עליי, ולהעביר את השרביט הלאה לעוד שבעה אנשים.

אז ככה:

  1. סעיף אחד: אני מופיע שוב, באחד בינואר! והפעם זה יהיה בפרילנד, אלנבי 47. עמית המתופף יתופף בכל השירים, שעברו עיבודים. הקאברים גם הוחלפו, והפעם אני גם שר אחד מהם! על כל שאר השירים ינצח ליאור, שכתב את כל החומר המקורי המשובח. אני עוד אקדיש פוסט לפני המאורע + אירוע פייסבוק + ניג’וסים.
  2. בדרך כלל אני הולך לישון לקולות קרייני ה BBC World Service. הקריינים הבריטים הרגועים מחליפים לי את המחשבות ועוזרים להירדם. אין כמו דיווח על כשלון שיחות הפיוס בזימבאבווה כדי להכניס אותי לתוך השינה.
  3. השבוע התחלתי קורס בישול בירה ביתית. היה כיף גדול! כל הפרטים כאן.
  4. יש לי אוסף שנקלים מאוד מכובד. כמעט אספתי 100 מטבעות! כשמכספי הפנסיה שלכם ייותרו רק תדפיסים, אני אוכל לקרוע את העיר עם אוסף השנקלים הבכיר שלי.
  5. נכשלתי בלהחליף נורה. כן, ככה זה גברים מודרניים. שברתי אתו נורת ההלוגןו כשניסיתי להכניס אותה לבית המנורה. עבר שבוע מאז, וטרם קניתי נורה חדשה. אני מתמודד. זה פוגש אותי במקום מאוד לא פשוט.
  6. ולחיזוק האגו הגיקי שלי: אם תכנסו ל google.com ותקישו את האותיות יוח, גוגל כבר יציע לכם את שמי המלא (דפיקות גאות על החזה). מנגד, אם מקישים יוחאי בגוגל ישראל, הוא לא מציע את השם שלי. יש עוד לאן לשאוף…
  7. בום! אההה, זה משחק אחר. אני אוותר על אייטם שביעי. זה ייצא משעמם. אני מקוה שששת האייטמים מספיק מענינים…

ועכשיו אעביר את השרביט הלאה, ותסלחו לי אם כבר קיבלתם אותה ממישהו אחר (ערכתי בדיקה שטחית בלבד)ו :

שרון, ואנדר, הוטרינרית המשוגעת, האופנן, עירא, רואה שחורות, ונדב.

עוד כמה משחקי עבר:

בטח היו עוד. יאללה, שחקו!