מלחמה והייטק – אין קשר

היום הייתי בראיון העבודה הראשון שלי מזה זמן. אמנם זה היה אמור לקרות אתמול, אבל הם ביטלו ברגע האחרון. אין לי מושג למה. דיברו על “שינוי כיוון” או משהו כזה, עוד לפני שפגשו אותי. נו טוף.ו 

טוב, אז היום זה קרה. כמובטל, היה לי נורא קשה לקום בבוקר. אני התרגלתי לקום בצהריים, ולקום היום עם שעון היה נורא. בכל זאת, גררתי את עצמי לראיון. זה לא היה קצר. זה התחיל עם מילוי שאלון, המשיך עם שיחה אחת עם מנהלת משאבי אנוש והמשיך עם שיחה נוספת עם מנהל מקצועי. בשלבים האלה הייתי בסך הכל מבסוט. הצלחתי להישאר עירני, נהניתי מהשיחות ו”זרמתי” בכיף. חשבתי שיהיו יותר גמגומים בראיון הראשון. אולי השיחה המקדימה אתמול עםו ההיא מחברת ההשמה עזרה.

שתי שיחות זה מספיק לא? לא. זה רק התחיל. השלב הבא היה מבחן מקצועי. כאן תקופת אבטלתי צפה מעלה מעלה. הרבה חלודה צברתי בתקופה הזאת. לקח לי הרבה זמןו להתניע. הרגשתי שאני לא עושה דברים כמו שצריך, והיו גם דברים שדילגתי עליהם. אחרי מספר שעות שעלה על הזמן שהוקצב, סגרתי כמה פינות והגשתי את המבחן. יצאתי עם תחושת החמצה. חבל שהגעתי לחברה המענינת הזאת בתור התחלה, ולא אחרי קצת יותר שפשוף. חבל “להתגלח” דווקא על חברה אטרקטיבית. אבל, זה מה יש.

אחרי כל השעות שם (נראה לי שקרוב ל 6!) יצאתי לאוויר העולם והתחלתי להחזיר שיחות. השוק ממשיך לבעור. מנין הראיונות בשבוע הבא עלה במהרה ל 4. קצת עמוס, וחלק מהמקומות הם לאו דווקא אטרקטיביים, אבל לפחות זה עושה טוב לאגו ולבטחון התעסוקתי.

בזה לא תם הסיפור. להפתעתי, השעות הארוכות בראיון השתלמו, והחברה חזרה אליי (באמצע ההפגנה שעוד אכתוב עליה) כדי לזמן אותי לסיבוב שני. קצת הופתעתי. אולי הבטחון העצמי שלי נמוך מדי, או שאולי משהו אחר קרה שם. לא יודע. בכל מקרה, זה שימח אותי.

אם כך, עדכון: 5 ראיונות בשבוע הבא. אולי אני אתכונן בסוף השבוע הזה. נראה לי שעדיף. חבל להיכשל ולהזיע סתם. אבל טוב לדעת שהמצב ממש מצויין, ואין שום קשר בין הזוועות בצפון לבין מה שקורה כאן. לפחות לא בהייטק.

אז מי אמר שמרגישים את המלחמה בתל אביב?

ראיון עבודה ראשון מזה זמן

מחר יש לי ראיון עבודה ראשון. לא ממש התכוונתי להגיע לרגע הזה. בסך הכל הצצתי בכמה סקרי שכר, ובאתר עם סקר השכר הכי טוב עדכנתי את הפרטים שלי.רק עדכנתי פרטים, נשבע! לא שלחתי קורות חיים. למחרת קיבלתי טלפון ומייל מאותה חברה ואמרתי להם מה אני מחפש פחות או יותר. זה היה תוך כדיו נסיעה באוטובוס רועש.ו עדיין לא התייחסתי ברצינות.ו 

למחרת, שזה היום, קיבלתי טלפונים משלוש חברות שונות. לחברה אחת לא הצלחתי לחזור אבל שתי חברות אחרות קבעו לי ראיון. אחת מהם ברגעים אלה ממש (שזה סימן רע שהם עובדים בשבע בערב).

כנראה שהתהיה המופיעה כאן איננה נכונה, לפחות לא בהייטק.

כנראה ששני הראיונות האלה “יישרפו”. כמו שאני מכיר את עצמי, כשאני מתחיל סבב ראיונות, זה מתחיל חלש. אני מדבר בשקט, מצטנעו ומשעמם את עצמי בראיון. ככה לא מגיעים לשום מקום, אבל אולי טוב שכך. עוד לא מיציתי את החופש.

בנוסף, עברו מעל לשלושה חודשים מאז עבדתי לאחרונה. אני לא זוכראת השגרה של עבודה, משהו שלא נדרש כרגע. מה שאני גם לא ממש זוכר, זה את החומר המקצועי. מצד אחד, כדאי להתחיל להתכונן לראיונות, לחזור על החומר ולהפסיק לכתוב שטויות בבלוג. אבל הצד העצל שבי אומר לי שאני אשתפר תוך כדי תנועה. זה בסדר אם יישרפו כמה ראיונות. מהם אני אלמד לפעמים הבאות. אפשר להמשיך להתעסק עם בלוגים הקשורים למלחמה, עם שתיית עוד כוס קפה, ביקורים ביםו ובעיקר עם מנוחה ברוכה.

עבודה? לא השתכנעתי

במלאת 3 חודשים לאבטלתי מרצון, ומתוך זה יותר מחודש בבית, חשבתי שאני אתחיל לחפש עבודה. בכל זאת כסף, ואני אוהב כסף. אבל מה, לא בא לי. הסתכלתי על טבלאות שכר, והמצב מצויין. אחלה. חשבון הבנק שלי מסנוור אותי עם אורות אדומים, אבל אחרי שאני סוגר את החלון של חשבון הבנק, זה איכשהו עובר לי. ניסיתי לקרוא ספר על כסף. אני קורא ספר על המולטי-מיליארדר וורן באפט. אז יופי לו שהוא עשיר. איך זה קשור אליי? אני מנסה לחשוב על כל הדברים שבא לי לקנות. יש הרבה כאלה. אז אני אתאפק. לא חפץ אני לעבוד.

כל כך טוב להיות חופשי. אין כזה דבר שעון מעורר. אפשר להתמרח עם כל דבר. יש זמן לקרוא ספרים. יש זמן לנגן. יש זמן לקרוא בלוגים במשך שעות. יש זמן להכל. מתאימה לי הפוזה של The Dude בביג ליבובסקי.

למה?ו  אחרי התלהבות ראשונית של חודש חודשיים, זהו עוד פעם שגרה קבועה של חמישה ימים רצופים שנראים אותו דבר. אותם שיחות על איך שקשה ביום ראשון, ואיזה כיף ביום חמישי שהגיע סוף השבוע. למרות הכסף הטובו בהייטק, זה עדיין לעבוד בשביל מישהו אחר, שעושהו עליך הרבה יותר כסף.ו עוד פעם קטעים כמו:” על מה אתה עובד עכשיו? לא משנה. עזוב הכל יש מצגת”. “תשמע, יש קצת לחץ עכשיו,ו אז אם תוכל לבוא ביום שישי זה יהיה אחלה.”. “אנחנו מרוצים ממך, אבל כפי שאתה יודע, המצב כרגע קשה, אז זה לא הזמן להעלאה / חופשה” ואחר כךו “שמעתי שאתה רוצה לעזוב, אז בגלל שאתה חשוב לנו, ניתן לך XYZ “. “פה זה כמו משפחה (תישאר יותר שעות)”. מי שעבד באותה חברה תקופה מסויימת בטח יודע על מי אני מדבר. אם לא, אז הסרט Office Space מראה את זה טוב.

טוב נו, בכל זאת שלחתי פעם אחת קורות חיים. חבר שלי ביקש ממני לשלוח לו. אם אני אתקבל הוא יקבל בונוס. אז כמחווה לחבר, שלחתי לו את קורות חיי. פרצה בסכר? תחילתו של כדור שלג? לא. מאז לא שלחתי כלום. אולי בשבוע הבא…

ו 

עזרה עם באנר להפגנה של ישראלים בלונדון

היי,ו ו 

ישראלים החיים בלונדון המארגנים הפגנה, זקוקים לעזרה בעיצוב באנר בהקדם האפשרי.

הבאנר צריך להיות 486 ברוחב ו 60 בגובה. הכי חשוב שזה יהיה כמה שיותר מהר.

אנא כתבו ל london.protest@gmail.com.

אם אתם מכירים מישהו שיכול לעזור, אנא העבירו את זה אליו.

תודה.

עדכון: תוכן הבאנר הוא: “הפגנה מול שגרירות ישראל בלנודון 3/8/06 . אזרחים ישראלים המתגוררים בלונדון יביעו את התנגדותם לפעולות ישראל בלבנון ובעזה. הצטרפו אלינו ביום ה’ הקרובו בשעה 16:00 מול בנין השגרירות”.

עדכון 2: יש באנר –

London_demo.gif

שלום זה

היי !

אני אכתוב כאן דברים שעולים במוחי. חלק יהיו יותר אישיים, ואחרים לא. הבלוג יהיה בשתי שפות: אנגלית ועברית. הרוב לא יהיה מתורגם לשתי השפות, כי זה מעייף וגם לא תמיד רלוונטי בשפה האחרת.

יש לי לא מעט להגיד, אבל לא תמיד יש לי את כישורי הכתיבה המתאימים. אני מקווה שזה יתפתח…