פשפש לילה – פסטיבל בטוב טעם

את הגרסה המקוצרת והממצה לאירוע ניתן למצוא כאן.

פשפש לילה - יפו 2007

עוד תמונות.

ועכשיו לגרסה הארוכה: בכל יום חמישי בלילה מתקיים יריד / שוק לילה בשוק הפשפשים ביפו. ביום החמישי האחרון, תודות לפרסום אינטנסיבי שהגיע אליי בסופו של דבר מכאן, שוטטתי בשוק. ההתרשמות טובה. כבר בהתחלה, נתקלתי בדוכן ובו טי-שרטס מדליקים. שמתי ידי על טישרט ובו כתוב You’re entering a world of pain מאת וולטר סובצ’ק.

ההמשך כלל שיטוטים אחרי אוכל. ריח מטריף של על האש שיגע אותנו. כשהצלחנו לאתר את מקור הריח, גילינו קופסת חומוס אחלה על השולחן (כן, ביפו!). גילינו שמדבור באחד מבעלי הבאסטות שפשוט עשה על האש למקורבים. אז חתכנו, ואכלנו בחוץ.

הבירה שם זולה: רק 11 שקלים לשליש גולדסטאר קרה קרה. אבל שימו לב: את המחיר הזה ניתן למצוא רק במקום מסויים. עיקבו אחרי השלטים הלבנים, תגיעו לדוכן קטן ומעוך ותתנהגו יפה. המוזיקה היוונית הבכיינית לא מצליחה להרגיע את “המוזג הכי טוב” והוא לחוץ רצח. גם האחרים שם יראו לכם עוינות מהי.שותפי לדירה קרא לזה שלוקח את הכסף: “סופ-נאצי”. אבל הבירה קרה, ובמקומות אחרים היא עולה 16 ש”ח, אז זה שווה את החוויה.

חוץ מזה, יש במתחם גם הופעות, תערוכת סטודנטים משנקר, דיג’ייאית וספות נוחות לשבת, ובסוף אפילו מכונית מסקוטלנד:

סקוטלנד על האוטו

ולמי שעוד לא ראה אצל לרמן או ארלוק (או אצלי ב”מי בא”, יש במוצ”ש הפגנה נגד כל עוולות חולדאי. אני שם.

תוספת ממאי 2008- השנה הפסטיבל נקרא פשפשוק.

גילדה – בר שכונתי טרי טרי עם פוטנציאל

גילדה – בר שכונתי ברחוב אחד העם, נפתח השבוע. המיקום היפה, התאורה המלטפת והאנשים היפים שבאו ביום הראשון מבטיחים הצלחה. אבל, יש כמה דברים, ובראשם רמת הווליום הגבוהה מדי, שצריכים שדרוג. הנה כמה רשמים, ותמונה מהערב הראשון.

גילדה בר

רקע: הבעלים של האליעזר והבנדיקט פתחו מקום חדש, הפעם במיקום יותר דרומי. המקום נפתח לציבור ביום רביעי 6.6.07 ונמצא כרגע בהרצה של שבועיים. אחד מהבעלים, יאיר, קידם את פנינו, סיפר על המקום באדיבות, ונתן לנו להרגיש וולקאם (כמו שאומרים בסיני). גם המלצרית היתה מאוד אדיבה. השירות היה קצת איטי, אבל החלט נסלח בשביל הערב הראשון.

setting : התרשמתי לטובה מהתאורה האפלה והמלטפת, שמשרה אווירה נעימה על הנוכחים (היפים, כאמור). הבר הנמוך מתפתל בצורה מענינת. מנגד, השולחנות קצת גדולים מדי, ומקשים על שיחה קרובה.

מוזיקה: בסך הכל מוזיקה לא רעה בכלל. התלהבתי לשמוע את Anyone can play guitar של Radiohead. בהמשך הערב המוזיקה הפכה ליותר קצבית ויותר מיינסטרימית, אבל שמרה על טעם טוב. הבעיה היתה עם הווליום המוגזם, והבסים שהיכו. זה מאוד הפריע לדבר (לצעוק). בקשתינו להוריד את הווליום נענתה ב”אני עוד לא מכיר את המערכת (סטריאו)”. אני מקווה שבהמשך הם ישתלטו על הנושא.

עזוב סיפורים, יבש לי בגרון! בירות מהחבית: קרלסברג, טובורג, גינס וסטלה. שאר תפריט האלכוהול נראה סטנדרטי ומספק (לפחות לפתיחה). הייתי שמח לעוד ברז בירה או שניים.

תכניות לעתיד: בעל הבית זרק שהם מתכוונים בהמשך לפתוח את המקום החל מ 16:00 (יש!) ככה שיהיה אפשר לבוא גם בשעות יותר מוקדמות, ולהנות מבירה צוננת מיד אחרי העבודה. בנוסף, במקום כבר יש במה, ומתוכננות הופעות חיות מדי פעם (מעולה!!!).

סיכום: קצת מוקדם לשפוט על פי הערב הראשון (בהרצה), אבל: המקום בסך הכל נעים ונחמד, ועם כמה שיפורים קטנים יכול להיות ממש דבש!

גילדה, אחד העם 64 (פינת בצלאל יפה), תל אביב.

השתתפו בהתנסות: אופיר, אולמוסט30, זוגתו, זוגתי ואני.

איזה כיף היה בסיני! ועכשיו חוזרים לשגרה

חצי האי סיני: כמה מלים, וכמה תמונות. הכמיהה לסחלב ולחופים היפים כנראה תוביל ליציאה נוספת למצרים לקראת סוף הקיץ או בתקופת החגים. הנה עוד תמונה לבנתיים:

חופי סיני

ועכשיו חוזרים לשגרה. בזמן האחרון אני מרגיש שהבלוג הדו-לשוני נוטה יותר מדי לכיוון השפה העברית, כיוון שיש לי המון תכנים שמתאימים רק למי שחי פה / מדבר עברית, ופחות מה לכתוב באנגלית. שרון כתבה על אירוח בלוגרים לכבוד יומולדת שנה לבלוגה העצמאי. מפה לשם בתגובות, נולד לה (ולחנית) פוסט בנושא אירוח בבלוג. אז בנוסף לקריאה שמופיעה שם, אני מזמין בזאת לכתוב אצלי פוסטי אורח בשפה האנגלית.

אפשר לכתוב על כל דבר. ההזמנה פתוחה לאנשים שלא כותבים בלוג הרוצים להתבטא בנושא מסויים, או לבלוגרים הכותבים בשפה העברית, ובה בלבד, רוצים להתבטא גם באנגלית וחושבים שהבלוג שלהם אינו מתאים לכך. אז יאללה, גו פור איט!

ומשהו לסיום: פרוייקט הכתיבה הקבוצתית של חנית הגיע לסיום. היה כיף להשתתף בו ולקרוא פוסטים של אחרים בנושא מיתוסים (וניפוצם). בניגוד למשחקים בבלוגוספירה שם כולם כותבים על החוויה האישית שלהם בנושא מסויים (והסיפורים לעתים קצת חוזרים על עצמם), כאן כל אחד כתב על נושא אחר לגמרי, עם מוטיב אחד משותף. מקווה שיהיו עוד יוזמות כאלה בעתיד…

חברה לטיול ולמטרה רצינית

כבר מזמן ידוע שמודעות ה”מחפשים שותפים” בלמטייל יכולות להיות כר פורה למפגשים רומנטיים, אבל פה יש דוגמא קצת חריגה:

מחפשים שותפים

צולם בחנות למטייל בדיזנגוף סנטר. כאן אין כוונות נסתרות, הכל גלוי.

ואיך זה בדרך כלל?

פונים למישהו בערך באותו גיל, שמוענין לנסוע לטיול לאותו יעד בערך באותו זמן. מדברים בטלפון וקובעים להיפגש. נושא שיחה אחד כבר מובטח.

המעבר על המפות וההמלצות על הטיול הופך במהרה לשאלות אישות שקשורות בטיול. בכל זאת, חשוב להכיר את השותף הצמוד. אולי אחד רוצה לישון במקומות מפנקים ואתה לא? אולי אתה רוצה לבשל לעצמך והוא מעדיף מקומות ברחוב? אולי הוא רוצה להיות רק עם ישראלים ואתה רק עם זרים? או להפך? מחפשים לראות ששניכם באותו ראש.

משיחת ההכרות שרלוונטית לטיול, עוברים גם לסתם התקשקשות אישית על כל מיני נושאים. תמיד נחמד לפגוש אנשים, במיוחד כשיש להם את ההתלהבות של לפני הטיול.

תמיד נהניתי מהפגישות האלה, וכך גם מצאתי שותפים לטיולים שלי בפרו ובניו-זילנד.

אבל יש כאלה שמחפשים קצת מעבר לשותפ/ה לטיול. חוץ מהדוגמא המצולמת, שמעתי כבר מכמה בנות, שלעתים הפגישה עם השותף הרגישה ממש כמו דייט. באחד המקרים, הבחור רכן לנשק את הבחורה המופתעת בסוף שיחה על טיולים במזרח.

לפני כמה שנים, אספתי מישהי לפגישה שכזאת. כשהיא נכנסה לאוטו, הייתי קצת מופתע מכמות הבושם שהיא שמה. היא גם התלבשה והתאפרה ממש יפה. ישבנו בבית קפה חשוך משהו בפרברים, דיברנו על כל מיני דברים, אבל לא היה לזה המשך. אני לא יודע אם זה בגלל שתאריכי הטיסות לא הסתדרו, או שלא נראיתי לה…

מיתוס: לדפוק את הראש עם וודקה

לוודקה יש תדמית רעה: משקה מסוכן, רוסים שיכורים על הכבישים,, משקה מגעיל שגורם להנגאובר, וכו’. זה כל כך לא נכון. במסגרת פרוייקט הכתיבה הקבוצתית, הנה מיתוס נוסף שאני רוצה לשבור.

חבל, וודקה היא המשקה האלכוהולי הנקי ביותר. וודקה, בניגוד לרוב המשקאות האלכוהלויים עוברת סינון לניקוי רעלים. מרכיבי הוודקה הם אלכוהול מזוקק ומים. איכות הוודקה = איכות המים.

דווקא שתיית וודקה לא דופקת את הראש. מניסויים חוזרים שערכתי על עצמי (ללא אישור ועדת הלסינקי), גיליתי שאני ישן הכי טוב עם וודקה, ולא מתעורר עם כאב ראש או כאב בטן. זאת בניגוד למשקאות אחרים (הניסויים ממשיכים להתקיים). הבאזז של וודקה הוא נעים ונפלא.

חבל שדווקא המשקה הנקי הזה זוכה לתדמית שלילית.

וודקה מהמקפיא שלי

אני לא מדבר על וודקות זולות כמו קגלביץ’, סטופקה או וודקה ללא מותג. אלה אכן משקאות רעים, שלעתים זוקקו מכסא או משולחן, ולא עברו תהליך סינון ראוי. ראיתי פעם בבאר שבע פחית אישית (כן, כמו של קולה) של וודקה סטופקה ב 6.90. להתרחק כמו מאש!

אני מדבר על וודקות שעולות 50 ש”ח ומעלה לבקבוק. נקודת התחלה לוודקה טובה היא סמירנוף. גם אבסולוט ופינלנדיה הן בסדר. למי שרוצה קצת טעם מיוחד, אני מאוד אוהב את ז’וברובקה הפולנית. יש כמובן עוד רבות וטובות.

למהדרין, יש את וודקות הפרימיום. אני אוהב במיוחד את קטל וואן וגריי גוס. מחיריהן גבוה משמעותית, וטעמן יותר חלק.

כמה כללים בסיסיים (שנכונים באופן כללי לשתיית אלכוהול):

  • כשאתם שותים וודקה, אל תשתו משקאות אלכוהוליים אחרים. ערבוב של משקאות (ובמיוחד בכמויות גדולות) ישגע לכם את הבטן.
  • וודקה שותים בטמפרטורת הפריזר.
  • הקפידו לשתות מים. אלכוהול גורם לעיכוב בהפרשת ההורמון האנטי התייבשותי (ADH) ולכן לאיבוד נוזלים מוגבר מהרגיל. לכן חשוב להשלים את מאזן המים בגוף.
  • הקפידו לא לשתות על בטן ריקה. אני אמנם לא מקפיד על הכלל הזה, אבל הקפדה עליו תגרום לעיכוב זרימת האלכוהול מהקיבה למערכת הדם, ובכך לאפשר לכבד להתמודד יותר טוב עם פירוק האלכוהול.
  • כאמור, והכי חשוב: לא לשתות וודקה זולה!

אז, נזדרוביה, פרוסט, סאלוט, סלנצ’ה, צ’ירז, אוחאיי קוי, סקול, סאנטה ולחיים!

אשמח ללמוד את המילה הזאת בכל שפה…