להקת רוק מחפשת גיטריסט ומתופף

זה זמן שאני עם מנגן אחלה חבר’ה. עושים רוק’נ’רול. נפגשים פעם בשבוע ועובדים על חומר מקורי וגם מג’מג’מים. גם כיף וגם מתקדמים.

כרגע אנחנו שלושה: זמר סופרסטאר, גיטריסט ובאסיסט. הבאסיסט הוא עבדכם הנאמן. והכותרת שלמעלה מרמזת שאנחנו זקוקים לגיטריסט ומתופף.

אז כשאני אומר רוק’נ’רול, למה אני מתכוון? הנה המייספייס של טל הזמר. ולמי שאין כח להקליק על הלינק (שיאללה, אתם כאלה עצלנים!), גררתי לפה שיר לדוגמא:

[audio:http://yohayelam.com/recordings/Joe.mp3]

אגב בניגוד לדוגמא, רוב החומר המקורי בעברית…

אהבתם? מתענינים? צרו קשר

Tel Aviv Sunsets

June features the longest days of the year, and nice urban sunsets:

שקיעה בתל אביב

Some were taken from the beach and some from the office (Shalom tower) :

שקיעה בחסן בק

Here’s a picture that caught glasses of wine by mistake:

תל אביב - שקיעה

And there are more pictures of Tel Aviv Sunsets.

The smog is quite light during this month. During July, August and September, the sun disappears in a high place in the sky, and beautiful sunsets can only be seen out of town…

לא רוצה בחירות. רוצה את ציפי לבני.

לא מענין אותי אם יש לה אידאולוגיה. לא מענינות אותי ההצבעות שלה בכנסת. לא מענין אותי אם היא לא משדרת נחישות. ציפי לבני שקולה מאוד, מנוסה ולא מושחתת. אני רוצה אותה בתור ראש הממשלה שלי.

אני בספק אם אהוד אולמרט יילך כל כך מהר. כבר כתבתי שפרשת טלנסקי לא ממש מזעזעת. הוא שרד דברים גרועים יותר. ובכל זאת, נראה שהמערכת הפוליטית התחילה לזוז קצת לקראת בחירות. ביבי נתניהו מאוד רוצה בחירות, וגם אהוד ברק פתאום עושה קולות.

שני האנשים האלה מאוד מפחידים אותי. גם שאול מופז, הטוען לכתר קדימה מפחיד אותי. הוא כבר הקפיץ את מחירי הנפט בעולם בהתבטאות מיליטנטית. שאול, אתה לא שר הבטחון! פספסת הזדמנות לשתוק.

ובחזרה לציפי לבני: נכון, לא להיות מושחתת זאת לא סיבה מספקת להיות בראש. מכיוון שהמועמדים האחרים מושחתים ו/או מסוכנים, אני נאלץ להשתמש בטיעון הזה. בדיון בעבודה שחורה, אני מכריע לטובת דניאל בלוך, שמציג את ציפי לבני כאלטרנטיבה ראויה, ולא את דעתו של יהונתן קלינגר, המציג את ציפי לבני כנטולת אידאולוגיה.

בנוסף, יש לה כבר מספיק נסיון במשרדי ממשלה שונים כדי להיות בראש השולחן. היא לא הופיעה משום מקום כמו מנהיגים קודמים שפרצו להנהגה.

והדבר הכי חשוב, זה שיקול הדעת וקור הרוח שלה. אני נוטה להאמין שהיא לא היתה יוצאת למלחמה באופן כה פזיז. אני מאוד מרוצה מסגנון הדיבור המאופק שלה. אני חושב שאנחנו ראויים למנהיגים לא מתלהמים.

ציפי לבני אינה גולדה מאיר, אינה מרגרט ת’אצ’ר. ציפי לבני היא אשה נשית, וטוב שכך. הלוואי והיא תהיה בראש שולחן הממשלה. בקרוב בימינו אנו.

נעם אקוטונס במופע אקוסטי – הפתעה

נעם אקוטונס, המוכר גם כ”נעם וצבא הישע” הופיע בשבוע שעבר בצוזאמן בסגנון שטרם הכרתי. יותר רגוע, יותר אינסטרומנטלי ויותר בוגר. לא ציפיתי, ומאוד נהניתי.

נעם אקוטונס
נעם אקוטונס (מימין)

נעם ואני למדנו באותו בית ספר תיכון ביחד, בעיר דרומית מסויימת. לאחרונה אני נתקל בו ברחבי תל אביב, ושמחתי להגיע להופעה שלו. כשזה בצוזאמן, בכלל כיף.

השירים במייספייס שלו ממש לא משקפים את אופי ההופעה שהייתי בה. הסגנון שם הוא של שירים רוקיסטיים יותר עם טקסטים פרובוקטיביים. חלק מהאנשים שהשמעתי להם את שיריו הרימו גבה או שתיים.

מנגד, להופעה בצוזאמן הוא בא עם גיטרה אקוסטית, מלווה בקלידן וכנרת. לצערי אני לא זוכר את שמם. אם מישהו יודע, אשמח לעדכן את הפוסט ולתת להם את הכבוד הראוי. לא רק הכלים היו שונים, אלא גם הסגנון.

השירים היו שקטים ברובם, ואפילו היה קטע אינסטרומנטלי אחד. היו לא מעט קטעי קישור וסולואים שקטים. הכלים והמוזיקה מאוד התאימו למקום החשוך, החמים והאינטימי, שלא לומר חורפי.

לצערי, התאורה החשוכה (והצלם הבינוני) השפיעו על איכות התמונות:
נעם וצבא הישע בצוזאמן
נעם וצבא הישע בצוזאמן

בקיצור, אם תיתקלו בהופעה שלו, ותרו על המייספייס ופשוט תהיו שם. לי זה עשה מאוד נעים…

And One more gig in Israel. Please!

The German band And One performed a great show in Tel Aviv. I had little expectations from an electronic band from the 80s, but their style and their engagement with the the audience was wonderful, and I’m truly waiting for their next promised visit in 2009.

And One in Israel
Picture credit: Jasmine.

The 80s were a dark period in music. The “dark 80s” style is even darker! It always amazes me that 80s song are still written nowadays. Morrissey, which will perform in Israel this summer, is one of the only great artists that emerged from the 80s.

But last Friday, Jasmine took me to And One’s concert in the Barby club. Three hours late of schedule (which is late also for a middle eastern country), they guys were on stage, and I enjoyed every minute, despite the lack of guitars on stage.

The only musical instruments that were used were two synthesizers, played by Chris Ruiz and Gio van Oli. They were responsible for all the sound. For someone who plays the guitar occasionally, and likes the sound of live music, this was weird, but that’s part of the genre, and they sure know how to make the people dance.

You can see here their hit “Sometimes”:


And One – Sometimes in TA, IsraelFunny bloopers are a click away

Steve Naghavi, the lead singer, sure has style. Dressed in a 3-part suit, and running all over the stage, he gave a great performance. I knew only a small portion of their repertoire, but enjoyed the act very much.

Apart from the band’s hits, they made cover versions of Depeche Mode, Pet Shop Boys, The Cure and a few more hits (from the 80s, naturally). Most of the songs were in English, whilst some were in German. The singer made his homework, and spoke various words in Hebrew with the enthusiastic crowd. He also promised to come back next year…

Show coverage on Blond Mobile.
More Pictures.
Opening act: Beyond Cause.
Band Website