ב zone של עזרא

נאג' חמאדינאג’ חמאדי בהופעה – המלצה חמה.ו ו ו 

הייתי ביום רביעי, בפעם השלישית, בהופעה של נאג’ חמאדי. כל פעם אני גורר אנשים אחרים.

היה פשוט מצויין. הם מנגנים רוק מקורי ומשעשע. כבר הזכרתי אותם בעבר, ואני שמח לכתוב עליהם שוב, למרות שחברי הלהקה די מוכרים בעולם התקשורת. נאג’ חמאדי: אראל סג”ל (בס, שירה), דרור גלוברמן (קלידים, גיטרה, שירה), דן ויצמן (גיטרה), טל לזר (תופים) דרור פויר (שירה).

רוק סטארהפעם הם גם תיארו מעין אופרת רוק שרצה סביב ההופעה שלהם, בכיכובו של עזרא. עזרא עובר כל מיני גלגולים מאולתרים בחיים והסולן דרור פויר מפרשן את זה עם פניני פילוסופיה מסטוליים. הבדל נוסף מהופעות קודמות היה שהגיטריסט דןו וייצמןו התבטא הרבה יותר. היו אחלה סולואים.

אני אוהב במיוחד את השיר “החיים יפים” עם המנגינה המתוקה והמלים המבאסות. אהבתי גם את הקאבר (היחיד) לשיר “בחום הזה של תל אביב”. הגרסה הכסאחיסטית הזועמת יוצאת מצויין. והפייבוריט שלי הוא “שיכור”. אני אוהב את המנגינה ובהחלט רואה את עצמי בסיטואציה הזאתו יותר מפעם אחת…

נותן בבסאיך הגעתי אליהם? דרך הבלוגים כמובן. אפשר להתעדכן על הופעות בבלוגים המקושרים לעיל.

יאללה, אלבום!

ו 

ו 

ו 

ו 

בחום הזה של תל אביב – גרסאות הכיסוי

Image004_small.jpgלאחרונה שמעתי שתי גרסאות כיסוי של הלהיט של שרית חדד “בחום הזה של תל אביב”, שמבחינתי מוכר כ “פרחה במרצדס”. כששמעתי את השיר המקורי, זה תמיד נשמע פופי, פרחי, קצבי וקולני כמו כל ליטיה של הזמרת. לא ממש שמתי לב לשיר. גרסאות הכיסוי ששמעתי שפכו אור חדש על השיר.

אתמול הייתי בהופעה של להקת LIVE העושה גרסאות קאברים. 7 חברי הלהקה הם מאוד מקצועיים. מנגנים בדיוק ובכשרון את השירים. לא הבנתי איך הקהל נשאר ישוב, במיוחד כשיש להם שתי זמרות כאלה מההמות. בכל מקרה, הם ביצעו את השיר בצורה הרבה פופית, אבל איכשהו זה היה יותר חי (טוב, זה שם הלהקה). בהחלט ביצוע מוצלח של מקצוענים ששדרגו את השיר.

גרסה נוספת שמעתי מלהקת נאג’ חמאדי. הלהקה, אותה ראיתי כבר פעמיים בהופעה, עושה חומר מקורי. לצד שירי הרוק המצויינים (וגם מצחיקים) שלה, הם עושים גם קאבר לשיר של שרית חדד. הם לוקחים אותו למחוזות הרוק הכבד, ועושים לו גרסה עצבנית לאללה. מזה אפילו נהניתי עוד יותר. כמו בוב דילן, גם שרית חדד זוכה לגרסאות כיסוי העולות על המקור.

מועדון שבלול – לא משהו

שבלולהרגע חזרתי מהופעה במועדון שבלול שבנמל. יחד עם חברתי וחבר שלי שיזם את היציאה, ראינו הופעה של להקת Jazz ‘n Roll . ההופעה היתה מוצלחת, אבל המקום בכלל לא.ו ו 

מועדון הופעות הג’אז ממוקם בנמל תל אביב, וידוע כמועדון מכובד, עם הופעות טובות. המקום גם מצליח לאורך זמן, כך שהוא נהיה שם דבר. הגענו ב 21:30 , שעת הפתיחה, אבל התברר שזאת רק שעת פתיחת הדלתות. כשפתחו את הדלתות באיחור, אמרו לנו שהכל מוזמן, וניאלץ לחכות לביטולים. לאחר יותר משעה המתנה, נתנו לנו להיכנס, והושיבו אותנו בסוף, כי לא היה מקום. 70 שקלים עבור הכניסה.

ההופעה היתה טובה. הלהקה מבצעת עיבודי ג’אז משלה לשירי פופ ורוק ידועים. רוב הביצועים היו מצויינים ומאוד מענינים. אהבתי את מה שהם עשו ל Jeremy של Pearl Jam , את Smells like teen spirit של Nirvana ואפילו את Toxic של Britney Spears שהיה מאוד מיוחד. הלהקה מורכבת מזמרת, פסנתרן, בסיסט ומתופף.

אבל הבעיות המשיכו גם בפנים. הכיסאות היו מאוד לא נוחים, ומצאתי את עצמי מתפתל. כשביקשנו שיסגרו את דלת הכניסה, כדי להרגיש את המזגן,ו הם טענו שיש אנשים בחוץ שגם רוצים לשמוע. רק אחרי שחברתי טענה ששילמנו מחיר כניסה לא זול, הם ניאותו לסגור את הדלת. כמובן שבהמשך הדלת נפתחה ונשארה ככה.

גם השירות היה אכזבה. היה צריך להזכיר למלצרית שוב ושוב על כל מיני דברים. החל מהתפריט ועד לחשבון. זה לא ששיגענו אותה עם בקשות קפריזיות. זה לא שהיא התרוצצה בין השולחנות. זה בסדר, היא גם עצרה לנוח, ולא מעט. אז למה להתייחס ככה? נראה לנו שהיא הקדישה את מרצהו לשולחנות בהם ישבו אנשים עם יותר כסף. לא אהבנו את היחס.

הכל נשמע קטנוני, נכון? זה פשוט אוסף גדול מדי של דברים מעצבנים, ויחס לא נעים. במיוחד כשמשלמים מחיר כניסה ממש לא זול, עבור אמנים לא ממש ידועים (אם כי מאוד מוצלחים). ברור לי, שאם הייתי מזמין מקום מראש, הייתי מגיע קצת יותר מאוחר, מייד יושב מקדימה, זוכה ליחס קצת יותר טוב, ובטח מרגיש את המזגן כל הזמן, גם כשדלת הכניסה פתוחה. אבל מה לעשות, ככה זה יצא, שלא לטובה.

אשמח לראות את הלהקה שוב, אבל בטח לא במקום הזה.