ננוצ’קה החדשה – מזלזלים בלקוחות

בשבועיים האחרונים הייתי פעמיים במסעדת ננוצ’קה, פעם אחת מרצוני הטוב ופעם נוספת באירוע. האוכל נשאר טעים, אבל בשתי הפעמים יצאתי התחושה שהם פועלים כדי למקסם את הרווחים. השירות היה גרוע בשני המקרים.

אוכל גאורגי – טביליסי, ספטמבר 2009

בפעם הראשונה, זוגתי ואני היינו שם וישבנו על הבר למעלה. יש לנו זכרונות טובים מהיין בגאורגיה, שהיה שם זול וטעים. גם היין המשובח שהבאנו ארצה היה זול. במסעדת ננוצ’קה, שהיא מסעדה גרוזינית / גאורגית, לא ציפינו למחירים של המדינה הקווקזית, אבל גם לא ל 150 שקלים ליין גאורגי מהשורה השניה.

אחרי שנהנינו מהאוכל, שילמנו את החשבון בסך 300 שלקים, וביקשנו לפרוט שטר של 50 שקלים, כדי לתת טיפ לברמנית. היא אמרה שהיא מצטערת, אבל אין לה פריטה ל 50. לא ייתכן שבמסעדה כל כך גדולה, בה מתקשרים עם מכשירי קשר, אי אפשר לפרוט 50 שקלים. במקום לקום וללכת, השארנו לה את השטר. טיפ נדיב מדי של פראיירים.

אתמול שוב הזדמנתי למקום, ליום הולדת של חבר של חבר. רק קפצתי לזמן קצר. הזמנתי עלי גפן טעימים וצייסר של וודקה אבסולוט. המלצר היה מאוד לא נחמד, והיה קשה לתפוס אותו. האנשים שהגיעו לפני סיפרו שהוא היה חסר סבלנות.

להביא את החשבון לקח לו הרבה זמן, וזה היה מצער בקור של החלק החיצוני. על פטריות חימום לא שמעו שם. הופתעתי לגלות שצ’ייסר של אבסולוט עולה 20 שקלים. ו צ’ייסר. לא שוט. אבסולוט. לא גריי גוס או קטל וואן.

לצערי, האוכל הטעים והשם הטוב שיצא לננוצ’קה לא מצדיק ביקורים נוספים שלי, אבל ימשיך למשוך לקוחות אחרים.

בפאבים ברחבי העיר ניתן למצוא טעימות מוצלחות מהמטבח הגאורגי: שיילוק בכיכר מסריק, ארמדילו באחד העם פינת מאז”ה, צימרמן בברנר פינת אלנבי ובטח יש עוד מקומות. המבחר שם מצומצם, אבל הוא טעים, והשירות טוב.

אין כבוד ללקוחות של ננוצ’קה.

בלוג של פרו’ס

חשבתם שבלוגים זה רק לחננות. בדרך כלל צדקתם. אבל גם בצד השני של הקשת, אצל האינסטלטורים והשיפוצניקים, לא נבהלים מטכנולוגיה. אחרי שהם הביאו אותה בפאוור דריל ובאיטום רובה, הם מביאים אותה בבלוג.

אתר המקצוענים נעזר בידי הזהב של שוקי גלילי בכתיבת תוכן הבלוג. את ההקמה עשתה מקצוענית הבלוגים מספר אחת: שרון גפן.

מה באתר? עצות שימושיות לבית, מדריכים ל DIY, ועוד. אני גיליתי שיש נוזל פתיחת סתימות ידידותי לסביבה. בפעם הבאה שאסתום את האסלה, לא אצטרך יותר חומצות תופת.

לאחרונה נתקלתי באנשים לא מקצועיים בכלל שעשו עבודות קטנות בבית שלי. כשהם באו לסדר את התריס, הם תיקנו תריס אחד והכריזו שהשני תקין. למחרת, התריס “התקין” נפל משלוש קומות והתנפץ על הרצפה. לא היו נפגעים, אבל זה לא היה נעים. לצערי, בדירתי השכורה אני תלוי ב”מקצוענים” ששולח בעל הבית

אבל אתם כנראה חופשיים לבחור, ולדעת קצת יותר על הדברים שאתם עושים בממלכה שלכם.

תנו קפיצה לבלוג המקצוענים.

Zero7 – Could be better

The British duo Zero7 performed in Israel. I’m a big fan of the band. Their show in Tel Aviv had many interesting versions to old hits, but too many new songs which are in a totally different style.

Zero7 put a nice show. The lighting was excellent, and they enjoyed good sound. Good sound isn’t so common in live performances in Israel.

They made acoustic versions to many of their big hits, from “Simple Things”, their first album, and from the second one “When It Falls”. I liked these versions. All the singers have good voices, and they didn’t need too much noise in the background.

Their hit “Destiny” was well accepted by the audience. Also “In the Waiting Line” which was accompanied by an acoustic guitar and a cello was great. I recognized one song from the third album, “The Garden”, which had a slightly different style.

The downside was the new and fourth album, Yeah Ghost, featured in their website. I understand that they came to support its release, but there was too much of Bouncy Bouncing Bounce Tents. The style is totally different: it’s electronic non-vocal music from outer space. It was fun to dance with such a track for a song or two, but there were way too many tracks like this.

I don’t expect a band with 4 albums to stick to old hits, but they should have taken their audience’s preferences in consideration.

The evening began with the Israeli band Coolooosh, which was a great warmup. The guys from Jerusalem play funk music with some interesting jazzy beats.

Here’s one song that was missing from Zero7’s show, called Salt Water Sound. It’s also missing from most of the first album’s releases, but appears as a bonus track:

כסף כסף כסף

כידוע, כסף זה הדבר החשוב בחיים. גם בפוליטיקה, הכסף מאוד חשוב. כספי תקציב עיריית תל אביב כל כך חשובים, שנבחרי הציבור חייבים להסתיר אותם מהבוחרים שלהם. נעם הופשטטר ואלון פדן מתנועת עיר לכולנו עשו מעשה אמיץ של חישוף הנתונים, על ידי עבודת שטח סיזיפית. כבר יש תוצאות: העירייה נכנסת למגננה ונאלצת וכבר נאלצת להתמודד עם שאלות קשות. אור לתל אביבים!

פנייה רשמית של חברת מועצת העיר לא עזרה. שימו לב לתגובות של הוד פקידותו, ראש אגף המחשבים בעירייה. אצליינו בקראקוב הפקידים יותר נייחמדים.

הופשטטר, פדן וגם חבר מועצת העיר נח עפרון לא ויתרו, עשו עבודה שחורה, סרקו עמודים מודפסים, טייבו את המידע, תכנתו נוסחאות ודאגו להוציא דברים בעלי ערך מתקציב העירייה המאוד מסובך.

עכשיו, כל אחד יכול להוריד את האקסל, לחפור בנתונים ולגלות אוצרות. בכתבה בווינט, כבר נאלצת העירייה להתגונן ולהסביר נושא יחסית שולי של קנסות בחופים. פרי ראשון של התקציבולטור!

אך העבודה הקשה שלהם היא רק השלב הראשון. שוקי, לרמן ועידו קינן מדווחים על תחילת ההתקפלות. עכשיו צרך לחפור בתקציב, לגלות בעיות וכן להציע הצעות. עד סוף שנת 2009 ייסגר תקציב 2010. רק למצוא בעיות זה מאוד כיף בתור אופוזיציה. אני מתמלא שמחה כאשר הפקידים וחולדאי מטפטפים זיעה בסתיו התל אביבי.

אבל אפשר גם להשפיע על ידי הצעות חיוביות ולהראות מה כן אפשר לעשות בעיר. אני מקווה שאני, תומכים אחרים של עיר לכולנו, תושבים שאכפת להם וחמשת חברי מועצת העיר של סיעת עיר לכולנו יביאו הצעות לשיפור פני העיר. עכשיו יודעים מאיפה אפשר לקצץ…

תאורת רחוב לשיפור פני העיר

הנה ההצעה הראשונה שלי: הרבה איזורים שאינם מרכז העיר, לא נעימים להליכה בלילה, ואף מעודדים פשע. הדבר הכי פשוט והכי זול לעשות הוא תאורה. קצת תאורת רחוב עם אספקה קבועה של אבקת חשמל יכולה להרים שכונה שלמה. ההבדל הגדול ברחוב הרצל אינו השיפוץ, אלא התאורה בלילה.ו מאיפה הכסף: מהעוזרים של חולדאי.

אחרי ארגנתי לכם פוטנציאל של 3.3 מיליון שקלץ, יש עוד 4.5 מיליארד שקל של תקציב עירוני לחפור בו. 4,500,000,000 ש”ח. החפירות מתרחשות באתר התקציבולטור.

יוגורט מולר – טעים, אבל מלא בסוכר

שוב הבלוגר אוכל חינם. והפעם, יוגורטים של מולר. הכל היה טעים ואף מפנק, אבל קשה להגיד שמדובר ביוגורט. ואם כן מדובר ביוגורט על פי הלכות היוגורט, אז אין ספק שהוא מחוזק בכמויות מרשימות של סוכר. לא שיא הבריאות.
גילוי נאות: את היוגורטים קיבלתי חינם אין כסף. קיבלתי את האריזה ערב הנסיעה לגאורגיה, ורק עכשיו הגעתי לכתוב על כך. עקב הבלגאן של מעבר הדירה, אין לי תמונות ראויות. עם הקוראים סליחה.

Müller היא חברה גרמנית, וטרה מייבאת את המוצרים שלהם. טרה גם משווקת את הגבינות המשובחות של משק צוראיל, שהתלהבתי מהן בעבר.

יוגורט BIO לבן עם קציפת אננס 3% שומן: לדעתי הכי טעים בחבורה. אני מאוד אוהב אננס, והם עשו את זה נכון. הצבע של שכבת האננס נראה קצת כמו ג’לי. היה לי מתוק וטעים. נקרא גם פרופ froop.

יוגורט BIO עם דבש 1.7% שומן בתוספת גרנולה בדבש: לא רע בכלל. אמנם התוספות קצת כבדות בתחושה, אבל עדיין יוצא מיקס טעים.

הקרם האיטלקי: גם טעים וגם בעל מרקם מוצלח. נהניתי לאכול טותו ואף גירדתי את התחתית עם הכפית. מתוק, אבל לא יותר מדי.

נדמה לי שהיה עוד מוצר בחבורה. אבל קשה לי לזכור כעת. זה לא ממש משנה את השורה התחתונה, שהיא גם השורה הראשונה:
היוגורטים טעימים ומתוקים. אחוזי השומן לא גבוהים ולעתים אפילו נמוכים. אבל כמות הסוכר גבוהה מדי!

ליוגורט יכול להיות שימוש כקינוח זוגי אחרי ארוחה, ולא לאנשים בדיאטה.