ימי שלהי הקיץ, וקשה להתעמק

אוגוסט מתקרב לקיצו, והשלווה מגיעה לשיאה. כך ברחובות תל אביב. אוסף קשקושים לא קשורים.

יום שישי האחרון בתל אביב היה מהרגועים שידעתי. הספרית אמרה שאין לקוחות, ושאולי היא תוכל לישון צהריים. הרחובות לא היו הומים במיוחד. גם באמצע השבוע, יש תנועה דלילה במיוחד של אנשים. זה בסדר, הצרפתים מפצים על כך, אבל עדיין יש תחושה של רוגע יחסי.

גם בפוליטיקה, נראה שלעיתונים אין ממש מה לכתוב. הם עושים ניוז מתאונות דרכים רבות, אבל אין כאן שום ניוז. כמות ההרוגים נמצאת במגמת ירידה. לא עליה, ולא מצב חירום.

ומה קורה אצל השכנים שלנו? אני מדבר על אלה שנמצאים פחות משעה נסיעה ממרכז תל אביב. כן, פה קרוב בקלקיליה, טול כרם ושכם. לא שומעים עליהם כלום. זה לא אומר שמצבם יותר טוב, ושמצבנו יותר טוב. המחסומים עדיין חונקים אותם. לא את ארגוני הטרור, אלא את כל התושבים. קצת משונה להגיד את זה עם כל שלוות הקיץ, אבל מתישהו זה יתפוצץ לנו בפנים. אבל לא עכשיו. הקיץ כבר לא תהיה מלחמה.

ומה עם החום? הוא לא ממש קטלני, אבל בכל זאת מעיק. מצד שני, המזגנים האלה מטמטמים את המוח. חסרה איזה רוח סתיו. ובאופן כללי, חסר משהו גדול שיקרה.

ובינתיים נגמרה בבר השכונתי שלי (לא זה, הארמדילו) בירת דאנסינג קאמל. התמודדות.

בינתיים אני הולך וחופר ביצירותיו של ניל יאנג. המלך. גיליתי שיר שלא ממש הכרתי לפני כן: Danger Bird. לא יוצא לי מהראש כבר שבועיים. כאן בגרסת ההופעה:

[audio:http://yohayelam.com/recordings/Neil Young and Crazy Horse – Danger Bird.mp3]

זהו, אין לי ממש מה לכתוב, אז כתבתי קצת בכמעט כל קטגוריה שיש פה בבלוג…

נ.ב.: אם אתם מחפשים עבודה בהייטק, אז אתם מוזמנים לשלוח קורות חיים. יאללה עוד שתי קטגוריות 🙂

French Invasion of Tel Aviv

This summer has seen lots of tourists in Tel Aviv. The vast majority of these tourists were French. Tourists are always welcome, but all this French music in bars and restaurants is sometimes too much.

I’m used to hearing foreign languages around my house. There’s a fine Italian restaurant under my house. Many European tourists and businessmen dine their every day. I enjoy hearing occasionally some Italian, Spanish, German, French and English of course. I usually slow down and try to overhear the language that they’re speaking.

Tourists can also be seen around Tel Aviv’s promenade. Many of the city’s hotels and hostels are located near the sea, and most of tourists enjoy the sea and the sunshine.

This summer, and especially in August, there’s a feeling that there is a larger amount of tourists around. In past years I’ve heard mostly English (Americans). This year, French is spoken everywhere. Unfortunately, I don’t speak French. I only understand a few simple words.

There are so many French tourists, that some places, not those that are near the sea, adapt themselves to tourists. I was quite surprised to sit for a few hours in a restaurant and to hear only French songs. I was especially surprised hearing a blues song in French. That sounded quite strange.

Well, last summer there were hardly any tourists, and I was writing mostly about anti-war demonstrations in Tel Aviv , so I can’t really complain about blues songs in French…

יום הולדת 30

היום יש לי יום הולדת. 30. כן, הגיל העגול. זה שחרדים ממנו ומלווה בביטוי “משבר גיל”.

אז אין לי משבר גיל. לפחות לא כרגע. כל הדיבורים שלי, ושל החברים בני גילי על המספר הזה, 30, כנראה הוציאו את העוקץ מהמשבר. קמתי היום בבוקר, ואני מרגיש אותו דבר, כמו אתמול, כמו לפני שבוע, כמו לפני חודש וכמו לפני שנה. בעצם, כמו ב 5-4 שנים האחרונות.

כמה כבר משתנה בין גיל 25 ל 35? במיוחד בעיר הגדולה, אני לא מוצא הבדלים של ממש. בשנה האחרונה, דרך הבלוגוספירה והעבודה, יצא לי להסתובב הרבה יותר עם אנשים שכבר עברו את ה 30. זה מרגיש לי טבעי לחלוטין.

בשנה שעברה היה לי קצת יותר מה להתפלסף על החיים. היום אין, ונראה לי שטוב שכך 🙂 .

אז אקצר במלים ואלך לחגוג…

ג’אז, לנין ובירה ערבית

לראשונה בשלוש שנות מגוריי בשכונה, הייתי עם זוגתי בהופעה במועדון הגדה השמאלית. היה בהחלט חוויתי! המוזיקה טובה, הבירה זולה, ובסוף הצלחתי איכשהו להתרגל לכל האדום הזה.

מועדון הגדה השמאלית נמצא כחמישים מטר מביתי, אך משום מה, אף פעם לא הייתי בו. תמיד נעצרתי בקפה נואר הבורגני. בערב שבת, זוגתי הציעה ללכת לשמוע קצת ג’אז במרחק מינימלי מהבית.

כבר במדרגות העולות לאולם ההופעות של הגדה מופיעות סיסמאות קומוניסטיות סוציאליסטיות. 30 שקלים והיינו בפנים. מה, אין הנחה? אבל הצבעתי עבור עמיר פרץ! אופס, זה שייך לעבר. כוחות קונטרה-רבולוציונים השתלטו על החבר פרץ.

בזמון שחיכינו להתחלת ההופעה, ראינו שלל מגזינים של הפרולטריון בשלל שפות: עברית, ערבית, גרמנית וספרדית. בכולם היו אלמנטים עיצוביים אדומים. כשהרמתי את ראשי מהליטרטורה, ראיתי את לנין.I’m the Walrus. לא. לא לנון. לנין. ולדימיר איליץ’ אוליאנוב.

לנין

בניגוד לציפיות, המזגן לא היה כל כך חזק, אז הלכתי להצטייד במשקאות. “איזה בירה יש?”, שאלתי. “טייבה בשני טעמים” ענה הבחור עם השיער הארוך. יש לציין שהמחיר בהחלט תואם את הרבולוציה: 24 שקלים לבקבוק בירה ושני בקבוקי מים.

הופעת הג’אז בהחלט היתה משובחת. הם ניגנו חומר מקורי של עומר שונברגר וגם עיבודים ג’אזיים לקטעים של אחרים, כולל עיבוד מאוד מענין לשיר של מתי כספי. יכולת האילתור שלהם גבוהה. בעידוד הקהל הביתי (הרבה קרובי משפחה) הם התגברו על ההתרגשות ונתנו הופעה מצויינת.

עומר שונברגר, אור ברקת, יונתן רוזן

ההרכב: עומר שונברגר – גיטרה חשמלית, אור ברקת – קונטרבס, יונתן רוזן – תופים.

עוד הערה קטנה: המקום נטול עשן. שלטים רבים במקום (כולל על החלונות האדומים) אוסרים את העישון. תענוג.

בקיצור, היה כיף, ואשמח לראות עוד הופעות שם.
הגדה השמאלית,
אחד העם 70,
תל אביב.

מטהקפה מחפשת עובדים 2.0

חברת מטהקפה בה אני עובד שוב עורכת סבב גיוס עובדים משמעותי: 11 עובדים במספר.
רשימת המשרות העדכניות נמצאת כאן קובץ וורד.

אנא שילחו קורות חיים אליי: ל yohuy ב yahoo נקודה com .
אני נותן מייל פרטי ולא את המייל של העבודה, כדי לא להיות מוצף בספאם גם שם.

חשוב: צייינו לאיזה משרה או משרות אתם מכוונים.
גילוי נאות: על המשרות יש בונוסים שונים במסגרת מבצע חבר מביא חבר.

מה מטהקפה עושה? מילים יש באתר ובפוסט הדרושים הקודם שלי על החברה.

אז במקום להוסיף מלים, הנה סרטון (מאתר מטהקפה כמובן) שצולם במשרדי החברה ומשקף את רוח המקום:


The Pitbull Accident – Click here for more blooper videos

יאללה, תשלחו קורות חיים. החברה בהחלט כיפית ומוצלחת.