נפגשים בכיכר בנקודה הקבועה

הערב תתקיים העצרת השנתית במלאת 12 שנים לרצח יצחק רבין. כרגיל אהיה שם עם קרובי משפחה, חברים, ידידים, מכרים וכו’. הנקודה היא הפינה של דוד המלך עם אבן גבירול, בצמוד לבנק דיסקונט. את המיקום ירשתי מהוריי, שהולכים להפגנות עוד מ 1975.

בזמן הקראת הזכרונות מסבא רבין ובין השירים הנוגים, אני וחבריי נתלונן שוב שהעצרת צריכה להיות פוליטית, כי הרצח היה פוליטי. בשביל הספדים ממלכתיים יש טקס ממלכתי בהר הרצל, ביום השנה העברי.
אני הולך לכיכר בשביל עצרת פוליטית, כמו העצרת הפוליטית שהייתי בה ב 4.11.1995.

אבל בדרך כלל הפוליטיקה נעדרת מהעצרת השנתית, וזה יותר מפגש חברתי. גם זה לא רע. נתראה שם!

עוד בנושא: בשנה שעברה כתבתי באנגלית על הזכרון שלי מליל הרצח.

Bad Coffee

The coffee in Tel Aviv (and also throughout the country) is great, excellent, superb. I always praise it. Also tourists do. Yet, two coffee networks are currently in the news, and for the wrong reasons. Both networks, in certain branches in Tel Aviv, have brutally violated their workers’ rights. Here are these two coffee disputes in a nutshell.

Espresso

Coffee Bean

This network, which boasts good coffee and excellent ice-coffee fired one of it’s workers that tried to form a union. The worker, Alon-Lee Green, sued the Israeli franchise for illegal dismissal. He won and he’s now back to work.

The struggle consisted of a demonstration in front of Coffee Bean’s branch on Ibn Gvirol street, lots of posts in the Israeli blogosphere. Many articles were written. Here’s more info..

I used to drink their excellent cold coffee in the Dizengoff center branch. No more.

Coffee To Go

The second case is currently in the news.. Elite Coffee, which belongs to major Israeli corporate Strauss Elite. Their branch at Tel Aviv University, formerly known as Coffee to Go, distributed the tips in an unfair manner. In addition, tip money was used to complete their underpaid salaries.

The waitresses decided to get up and stand up for their rights. Negotiations failed, and they went on a strike. The management deployed other workers at the cafe, but the protesters beside the cafe make customers go elsewhere.

Except the aforementioned strike and protests, the management lied about the waitresses’ salaries. The last move was an evil one: the management filed a libel suit against 3 waitresses. The story is still developing.

The Hebrew blogosphere is closely covering the story. I thought I’d share it with English readers as well.
The striking workers have set up a blog (Hebrew).

I stick to drinking my coffee in local cafes, that are not part of a network.

טונה או במבה? – דיון מנקודת מבט של אסכולת פרנקפורט

אני מתכבד להציג בפניכם מאמר אקדמי מכובד, הלוקח פילוסופיה מוכרת, אם כי מורכבת, ומשליך אותה על הויכוח האקטואלי החריף של זמננו. למרות הקשיים והמצבים המאוד לא פשוטים הכרוכים בסוגיה עמוקה זו, מרשה אני לעצמי להביע כאן דעה שהיא מצד אחד מהפכנית, אך יחד עם זאת, מתבקשת. אם כך, אתחיל ב

—–
שלום, זהו וירוס וורדפרס הראשון
ברגעים אלו ממש המערכת מזהה את הבלוג שלכם ומדביקה אותו.
הסיבה להדבקה נובעת מביקורכם באתר הזה
מאחר והוירוס מסוגל רק להדביק מערכות וורדפרס בטקסט הזה, אנו מבקשים – כחלק מהכבוד שכולכם רוכשים למערכת הקוד הפתוח – למחוק קבצים חשובים במחשב שלכם.
לאחר מכן, אנא הסירו קבצי מערכת קריטיים על מנת שהוירוס יוכל להפוך להיות איום אמיתי.
אנו מודים לכם על התמיכה בוירוס הקוד הפתוח ומתנצלים על אי הנוחות.
——

שרון הולצמן – הופעה למקורבים בלבד

שרון הולצמן, לשעבר מלהקת אבטיפוס, בא להופיע בפאב הלילנבלומי צוזאמן. למרות רפרטואר שירים מוצלח וגיטריסט מוכשר, הרגשתי לא שייך ולא הצלחתי להתלהב.

שרון הולצמן

ההתחלה נראתה מבטיחה: הפאב קטן, חמוד ומואר יפה. בזמן ההמתנה להופעה נוגנו ברקע שירים של ניל יאנג. המקום לבטח יזכה בביקורים רבים במהלך החורף. חבל רק שאין מגוון של בירה מהחבית, אבל אני מסתדר גם עם גולדסטאר.

ההופעה התחילה עם כמה שירים לא רעים מהאלבום החדש שעומד לצאת. שירים לא רעים בכלל. הבעיה היתה בין השירים. הוא התחיל לקשקש הרבה עם חברים שלו בקהל. Islay ואני חשבנו לקגע שאנחנו היחידים ששלימו עבור הכניסה להופעה (20 שקלים, אם שאלתם). אני הרגשתי גם חוסר צניעות לא מידתי בהתנהגות שלו. או בשתי מלים: מתלהב מעצמו. זה היה מאוד מנוגד לרוח המקום. קשה לי להיפתח למוזיקה שאני לא מכיר כשאני מרגיש שהאמן מעט ראוותן.

על הקשקושים חיפו בסולואים של הגיטריסט יהל דורון. הוא הרביץ קטעים מאוד יפים על הגיטרה האקוסטית. הוא גם לא קשקש בכלל.

בהמשך ההופעה היו גם שירים מתקופת אבטיפוס. לא הייתי מעריץ שלהם אז בניינטיז, אבל בהחלט היה להם רפרטואר מוצלח שנשמע לא רע בכלל בהופעה. כשהולצמן שאל אילו שירים הקהל רוצה, התחלתי לשיר “העכבר מרחוב אילת שש” מתוך השיר מועקה. אבל, אין מבצעין את השיר הזה. מישהו אחר מהלהקה כתב את השיר. כן, גם עכשיו, עשור אחרי פירוק הלהקה, כנראה שנותרו משקעים.

את הדברים הטובים והרעים אמרנו לשרון הולצמן וליהל דורון ביציאה. הם הוחמאו מהביקורת החיובית על המוזיקה. מנגד, הם טענו שהם לא הכירו את רוב הקהל, ושהם מצטערים שהרגשנו שההופעה היא למקורבים בלבד.

אני מקוה שהביקורת תופנם, ושהשירים הטובים והנגינה המוצלחת יגברו על כל המסביב שפגע בחוויה.

שרון הולצמן בהופעה, עם יהל דורון 23.10.2007
צוזאמן, לילנבלום 25, תל אביב.
עוד תמונות מההופעה.

זוכרים את מלחמת לבנון השניה?

אחרי תקופה מנומנמת למדי בחדשות, באה היום מסיבת העיתונאים הדרמטית בה ראש הממשלה הודיע על מחלתו. סוגיית הישארות אולמרט בתפקידו שוב עלתה. אם הדיווח נכון, המחלה בשלבים מוקדמים, ולכן אולמרט יכול להישאר.

אבל אולמרט צריך ללכת. בגלל המלחמה ההיא.

אולמרט אחראי ליציאה המהירה למלחמה. אולמרט אחראי למבצע “תמונת הנצחון” לקראת סוף המלחמה, כשהפסקת האש כבר היתה מוסכמת. 34 חיילים נהרגו לשווא. ועדת חקירה שהוא מינה, קבעה שהתגלו כשלים חמורים בהתנהלות שלו. מאה אלף אנשים יצאו להפגין נגדו וקראו להתפטרותו. גם המדיניות הכלכלית והשחיתות לא עוזרים לאולמרט.

אבל הוא לא זז.

אני לא מצפה ממנו להתפטר בעקבות גילוי הסרטן. למרות שרופאיו של שרון שיקרו במצח נחושה לגבי מצבו, אני רוצה להאמין שמצבו הבריאותי של אולמרט הוא כפי שדווח, ומקוה שיחלים במהרה.

אני פשוט מנצל את השיח האקטואלי על ההישארות בתפקידו, כדי להזכיר את המלחמה ההיא, שבגללה הוא צריך ללכת.