Category: פוליטיקה

במוצ”ש, 10.2 בשעה 19:30 תתקיים ברחבת מוזיאון תל אביב (שאל המלך 27) הפגנה הקוראת להתפטרותו לאלתר של הנשיא משה קצב. חברי הכנסת יכולים להדיח אותו. זאת בושה גדולה שהוא עדיין מכהן כנשיא.ו 

את ההפגנה מארגנים מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. מידע נוסף על תוכן האירוע, פרטים טכנים וקישורים ניתן למצוא אצל חלי גולדנברג.

ענין המשך כהונתו של נשיא החשוד באונס אינו ענינם של הארגונים האלה בלבד. הנושא צריך לענין את כל אזרחי המדינה אותם הנשיא מייצג שלא בכבוד.

הנשיא קצב טרם הורשע בבית הדין. כל אזרח הוא בגדר חף מפשע כל עוד לא הורשע. א’ ב’ בדמוקרטיה. אז למה הוא חייב לעוף?

הנשיא הוא איש ציבור. איש ציבור מספר 1. האזרח מספר 1. לאחר חקירה ממושכת, אותה הוא ניסה לשבש, הגיע היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז להחלטה בדבר הגשת כתב אישום. כתב האישום המאוד חמור הגיע למרות שמשה קצב נעזר בעורכי הדין הטובים במדינה, ולמרות כפפות המשי אותם לובשים נציגי שלטון החוק כשהם באים לחקור אישי ציבור. על חשדות לכאורהו לעבירות כאלה של אונס, אזרח מן השורה ודאי היה יושב במעצר עד תום ההליכים. כיוון שקצב הוא איש ציבור, הוא אף זוכה לשימוע טרם הגשת כתב האישום. חיים רמון ויתר על הפריבלגיה הזאת, פריבלגיה שאין לאזרח רגיל.

ומהו עיקר תפקידו של הנשיא בישראל? להיות סמל. להיות ייצוגי. אין ספק שבזה הוא נכשל, ולו רק בשל הופעתו המבישה בכל ערוצי התקשורת, בה האשים את כוווולם, כולם חוץ ממנו.

לא ייתכן שקצב המואשם באונס ימשיך להחזיק בתפקיד הכי ייצוגי במדינה.

קריאה מומלצת: יונית על הכבוד העצמי.

ימים קשים עוברים על המאמינים בדרך השלום ומדיניות כלכלית שוויונית. מסמוס ההזדמנות הסורית, הכאוס אצל הפלסטינים, תקציב המדינה וחוק ההסדרים – הכל כל הפנים. קשה להיות שמאלני. ועכשיו יותר מתמיד. תקווה פוליטית חדשה? ישנה?

מפלגת העבודה: מרוח חדשה ורעננה של מפלגה סוציאל דמוקרטית, עם מצע מפורט ו”נבחרת מנצחת” לפני כשנה, הפכה המפלגה את עורה באופן קיצוני. אי אפשר להשיג הכל עם 19 מנדטים, אולי אפילו לא חצי. תמיד יש פשרות בפוליטיקה. היום אי אפשר לראות דבר וחצי דבר מההבטחות. עמיר פרץ, איש שלום עכשיו לשעבר, היה בין מחרחרי המלחמה העיקריים. פינוי מאחזים? קיצוץ בתקציב הבטחון? שכר מינימום? מדיניות אנושית? כלום. אף אחד לא רוצה להיות שר הרווחה. עמיר פרץ הרס את השמאל הכלכלי, כפי שאהוד ברק הרס את התקווה לשלום. ישיבתם בממשלה רחבה עם איווט ליברמן מוחקת את השפעתם.

מרצ: רחוקה מימי הזוהר שלה. עם יוסי ביילין הלא כריזמטי העומד בראשה, מרצ היא לא שמאל כלכלי. חברי הכנסת אולי עושים עבודה טובה, אבל איש איש לדרכו. אין שום מסר. זה בלט במיוחד בזמן המלחמה.

חד”ש: אנשי חד”ש תמיד יודעים להיות צודקים. הם אמרו שתי מדינות לשני עמים עוד ב 67. תמיד יודעים מה צריך לעשות ולמה כל האחרים לא בסדר. הצדקנות שורה גם בתוכם, עדיין עסוקים בויכוחים פנימיים על תורתו של מרקס לעומת אנגלס וכו’. חוץ מזה, הם עדיין מפלגה די סקטוריאלית ערבית, לא מפלגה כללית המהווה אלטרנטיבה לשלטון.

מה נותר חוץ מהייאוש? מאיפה תצמח תקווה חדשה? מה אפשר לעשות חוץ להכניס את הראש תחת הכר או לקחת את הרגליים למקום אחר?

רק הליכוד יכול

הליכוד, שהתרסק בבחירות, נמצא עכשיו על הסוס. הסקרים מאוד מחמיאים לבנימין נתנהיו, שהיה ראש אופוזיציה למופת. בזמן שהממשלה הנוכחית עשתה כל כך הרבה טעויות, הוא ישב בספסלים האחוריים וביקר אותה בממלכתיות.

ממשלת ליכוד, לכשתעלה, תהיה רעה מאוד. המשך הקפאון המדיני, אולי מלחמה נוספת, מדיניות כלכלית אכזרית ביותר הפוגעת בחלשים, חיזוק כוחן של משפחות ההון ושחיתות. הרבה שחיתות.

ואולי טוב שכך. אולי “קודם צריך שיהיה רע, לפני שיהיה טוב”. קודם קדנציה מלאה לליכוד עם נתניהו, שיעשה כאן הרס רב, ורק אחר כך יבוא שינוי חיובי אמיתי. השמאל חזר לשלטון רק כאשר ישב באופוזיציה לפני כן. השתתפות בממשלות האחדות בעבר, ובממשלות שרון ואולמרט רק פוררו את האידאולוגיה ומסמסו את ההבדלים בין המפלגות.

לכן, אולי כדאי לשמאלנים להעניש את השמאל בבחירות הקרובות, ולתת ולעודד את הימין לעשות את שלו. כשהימין יהיה בשלטון והשמאל באופוזיציה, הכל יהיה הרבה יותר ברור. אחר כך כבר יבוא מהפך חיובי. השמאל חזר לשלטון רק מסספלי האופוזיציה.

אפשר להתפקד עד ה 30 בינואר. טופס.ו 

זהו.