Things and stuff – Yohay Elam שטויות בשתי שפות – יוחאי עילם
ו ו ו ו
צילמתי את זה בכניסה לחדר המיון בבית החולים שיבא (תל השומר). כל מי שמגיע בבהילות לפתחו של חדר המיון באחד מבתי החולים הגדולים בארץ זוכה להודות לאדון ארקדי גידמק.
אגב, הכתובת המלאה היא “המרכז לנפגעי טראומה ע”ש ארקדי גאידמק. ויוה אל פרזינדנטה דה ישראל! אבל, כמו שאמר מתן וילנאי “אם היתה ממשלה שיודעת למשול – לא היה גיידמאק”.
שיהיה לכולנו בהצלחה.
ו
באתר הזה מפורסמות תמונות של חתולים הדומים לצורר הנאצי. חתולים כאלה זוכים לעתים לכינוי קיטלר (Kitler) . האתר נחשב לבעל טעם גרוע במיוחד. נו שוין.
עד כמה שידוע לי, זה החתול הראשון מסוגו שנצפה בישראל. לתשומת ליבה של הכוסית עם אובסיית שואה. החתול הזה נצפה בתל אביב, רמת אביב ליתר דיוק. הוא קצת יילל ורצה חברת בני אדם. לא נראה שהוא עומד לבצע פשעים נגד האנושות.
מסעדה אתיופית? לא ידעתי שיש דבר כזה. כבר שמעתי על האוכל האתיופי, וידעתי שהוא מאופיין בבישול בבירה (לא בלגית). אבל מסעדה אתיופית? בתל אביב?אז יש, ובמרכז העיר. בתחילת רחוב אלנבי, ממש על הים, נמצאת מסעדת חבש. היא קיימת רק ארבעה חודשים, ונראה שבאים בשעריה לא מעט אנשים. העיצוב הוא כמו בבית אתיופי (לא שהייתי באחד כזה). במבנה העשוי מעץ יש גם שולחנות רגילים וגם כורסאות מפנקות עם כריות ענקיות. לא נראה לי שבאדיס אבבה אפשר למצוא כאלה כריות סינטתיות, אבל כל השאר היה די משכנע. על הקירות תלויות תמונות ובובות מקוריות. גם המוזיקה באה רק מאתיופיה. זה הזכיר לי את הסרט פרחים שבורים, בו הגיבור שם את אותו הדיסק פעם אחר פעם, כשהוא נוסע לפגוש בחורה אחרת. טוב, השכן שלו אומר שזה בריא ללב.
לאוכל: הזמנו את המגש המעורב הבשרי. הגיעו 5 מנות שונות מונחות על מצע (ככה כותבים מבקרי מסעדות, לא?) של הלחם האתיופי – אינג’רה. לי הלחם הזכיר קצת את הלחוח התימני.ו הדרך המקובלת היא לאכול עם הידיים, או לנגב בעזרת האינג’רה. לאכול עם הידיים לא היה פשוט לחברתי (טוב, גם לי), וחבל לאכול כל כך הרבה לחם, אז ביקשנו בבישנות מזלגות. זה בסדר, גם כשאני אוכל סושי, אני לא משתמש במקלות (אלא אוכל עם הידיים).
כל הדברים היו טעימים. חלקם היו מאוד חריפים. לי זה היה מצויין, אך חברתי (שהתמונות בזכותה) הורידה קנקן מים במהירות שיא, ונצמדה מהר לחלקים הפחות חריפים. המנה עלתה 67 שקלים. מכיוון שלזוגתי היה קשה עם חלק מהמנה, היא הזמינה מנה נוספת שגם היתה מצויית. נדמה לי שהיא עלתה פחות מארבעים שקלים. המנות גדולות, ואחרי כל זה, היינו מפוצצים.
האוכל וגם השתייה זולים. רוב המנות העיקריות עולות בין 40 ל 50 שקלים. בקבוק גולדסטאר, למשל, עלה רק 12 שקלים. כל כך ניינטיז. בעלי הבית ניגשו אלינו לשאול לשלומנו, וסיפרו שהם מייבאים את כל התבלינים מהמולדת הישנה. אתיופיה גם שולחת את הקמח לאינג’רה.
בקיצור: היה מאוד טעים (לא לאשכנזים רגישים), האווירה היתה מאוד נעימה, וגם המחירים בהחלט זולים.
חבש, אלנבי 2 תל אביב, 0772100181
אני שמח מאוד שהם שובתים. השביתה מוצדקת לחלוטין. אלעד הן, מיסו”ד מסביר:
בנתב”ג מצאו שיטה למאבק בעבודה המאורגנת. מאחר שלעובדים המאורגנים יש כוח ניכר, דואגת ההנהלה לכך ששורותיו של ועד העובדים לא יתרחבו.
בימים אלה שובתים 500 העובדים הזמניים בנתב”ג. על מה ולמה?
כחצי מהמועסקים היום ברשות שדות התעופה הם עובדים ארעיים, שאין להם קביעות וניתן, למעשה, לפטרם בכל עת. התנאי בהסכם הקיבוצי לקבלת קביעות הוא העסקה רצופה של חמש שנים, לכן דואגת ההנהלה לא להעסיק, חלילה, חלק גדול מהעובדים למשך זמן זה. כך מדי שנה מפוטרים מאות עובדים רק כדי העסיקם מחדש כעבור זמן קצר מאוד.
אך השבוע, עם הגיעם של 120 מכתבי פיטורים בלתי מוסברים לעובדים ארעיים שכולם ותיקים למדי, אמרו הארעיים “לא עוד”. הם ארגנו ועד ופתחו בשביתה שמטרתה להחזיר את המפוטרים לעבודה, ולשאת ולתת מחדש על תנאי העסקתם.
אל השביתה הצטרפו גם ועדי העובדים המאוגדים שפתחו ב”שביתה איטלקית”, ועיכבו את ההתנהלות הסדירה של נמל התעופה.
השביתה הזאת, שיצאה מאחת העמדות החלשות בחברה הישראלית, עמדתם של עובדים ארעיים, שאיש אינו מחוייב להם, במקום לזכות לתמיכתו הנלהבת של הציבור, זוכה לקיטונות בוז ושנאה. מה שנקרא הציבור הרחב, כפי שהוא מוצג באמצעי התקשורת, כועס על השובתים ג€“ הרי הם מפרים את שלוותו ומפריעים להתנהלות התקינה של המדינה. כך, רוב האנשים שומרים את עצמם במקום שהתקשורת וההון מיעדים להם: צרכנים חד מימדיים. כלומר, צרכנים ששוכחים שהם גם עובדים. במקום לתאר לעצמם את מצבם שלהם, בתור מועסקים חסרי כוח מול הנהלה, מצב המוכר לרוב הציבור הישראלי מכלי ראשון, הם רק רואים את מצבם כלקוח שנפגע מתפקוד לקוי של נמל התעופה, או לחלופין, אם אינם טסים ונפגעים באופן ישיר, כלקוח שעלול היה להיפגע ממצב זה.
גם שלי יחימוביץ’ מסבירה היטב את הנושא במאמר בווינט. למרות פסיקת בית המשפט במוצ”ש, המאבק נמשך.
יסו”ד (ישראל סוציאל דמוקרטית) נרתמו לעניין, בניסיון לעורר מודעות ציבורית, ולחזק את השובתים. לפרטים נוספים, אנא פנו לאלעד הן, 0525348554.
אחרי שבפעם הקודמת הגעתי אליהם במקרה, הפעם באתי במיוחד, לראות את נדב בושם, איילת רובינסון ואורחיהם, במופע סטירי. זה היה מצחיק, וכלל הרבה גסויות. המופע, שאני לא יודע את שמו, מומלץ מאוד. אני לא יודע מתי ההופעה הבאה, אבל סביר שהיא תהיה בקפה ביאליק.
גם הפעם הקלטתי קטע קצר בוידיאו, הפעם ממצלמה קצת יותר איכותית מאשר מצלמת הסלולר.
מה קרה, מלחמה?