Category: עברית
אם כבר מיינסטרים – רמי פיינשטיין
לפני השבוע החדש, מצאתי את עצמי בהופעה של רמי פיינשטיין. אתם בוודאי שואלים את עצמכם: מי זה? ובכן, כנראה שבקרוב תכירו אותו ואת שיריו הנחמדים שיושמעו ברדיו.
עוד תמונות של רמי פיינשטיין בהופעה
אני הגעתי להופעה בעקבות שניים מנגניו, דן ואלי, אותם אני מכיר, וכאן לא התאכזבתי. הלהקה שליוותה את פיינשטיין היתה משובחת. 6 אנשים מסונכרנים היטב וסולואים משובחים ניצלו היטב את הסאונד הטוב של תמונע. הפתיע אותי שהם עשו רק חזרה אחת לפני ההופעה הזאת.
הוזהרתי מראש, לא לצפות למשהו יוצא דופן, שכן זה לא בדיוק הסגנון המוזיקלי שלי. אכן, לא היה יוצא דופן, אבל היה נעים. רוב השירים הם מיינסטרימים להפליא. כלי ההקשה תורמים את “האפקט הקסום” (פעמוני רוח), והעיבודים מתאימים לפס הייצור של גלגל”צ. גם האג’נדה אחידה: בחור רגיש וחוויותיו הרגשיות, הכואבות והחרמניות מהמין הנשי.
יחד עם זאת, יש בהחלט כמה שירים מהנים. השיר “נינוח”, שייצא בקרוב לרדיו, הוא שיר לא רע בכלל. אני תקוה שלא ייעשה לו עיבוד קיטשי. השיר “לפי הספר” שמסביר שצריך להתקשר לבחורה בדיוק בשעה 18:17 ביום שאחרי, מאוד משעשע. גם שיר הנושא “תהיי ליברלית” שחזר כשיר הסיום הוא לא רע בכלל.
פיינשטיין מקדים כל שיר בסיפורים די משעשים. חלק ממהאנשים כבר מכיר את ההקדמות האלה, אבל נראה שהסיפורים מצחיקים גם בפעם השניה או השלישית. יש לציין שהוא מפרגן לנגנים בכל הזדמנות.
ההקדמה הארוכה ביותר ניתנה לשיר “שרון”, שבו הוא נותן מענה לשיר “גידי” של שרון ליפשיץ, על גבי המנגינה המקורית. הלהקה פינתה את הבמה, ופיינשטיין הוציא פתק והקריא את מילות השיר + פרשנות משלו. שיעור הספרות שלו שכנע אותי במאה אחוז: שיר האהבה המתוק מהאייטיז, הוא בעצם התרסה ביצ’ית פולנית אגרסיבית בו כותבת השיר עושה מניפולציות בבן זוגה, הלא הוא גידי. איך לא שמתי לב לזה קודם!
ואגב קאברים, ייתכן והוא קרא את הפוסט שלי על כך שזמרים מתחילים צריכים לעשות קאברים. היה קאבר לשיר של Behind The Wall של Tracy Chapman (ללא ליווי הלהקה), והם גם שילבו את Fifty ways to leave your lover של סיימון וגרפונקל בתוך אחד השירים. יצא טוב.
בסך הכל הופעה נחמדה. ההמלצה שלי: אם מציעים לכם לבוא להופעה ויש לכם ערב פנוי, אמרו “יאללה”.
רמי פיינשטיין, תאטרון תמונע, 13.10
דן אקרט – בס וקולות, אלי חנטוב – כינור חשמלי וגיטרה חשמלית, אלעד אלחנטי – גיטרה חשמלית, יניב כהן – תופים , עידית דביר – כלי הקשה, ורמי פיינשטין – שירה, גיטרה אקוסטית וסיפורים.
אגב, כסאות הבר בתמונע ממש לא נוחים…
שירים שיושבים לי בראש – מיקסטייפ
דרך העונג, הגעתי למבצע מיקסטייפים של פורום מוזיקה אלטרנטיבית בווינט. אני לא גולש קבוע בפורום, אבל מבצע החלפת המיקסטייפים בשיטת “גמדים וענקים” לכבוד חג הסוכות נראה לי להיט.
אז הכנתי מיקסטייפ, ושלחתי לפני חג הסוכות. לצערי לא קיבלתי מהענק שלי פידבק על המיקסטייפ. בנוסף, לא קיבלתי מיקסטייפ מהגמד שלי. אבל, היה לי ממש כיף להכין את האוסף ולכתוב אודותיו, אז הנה הוא לפניכם:
לשמיעה
[audio:http://yohayelam.com/recordings/Mixtape.mp3]
מה שמאפיין את המיקסטייפ הוא שירים שיושבים לי בראש בזמן האחרון. לא קיבלתי כיוון מוזיקלי מוגדר, אז הלכתי לכיוון הזה…
חלקם חדשים עם סאונד עדכני, וחלקם ישנים (מקוה שלא מיושנים מדי). הסגנון שאני אוהב בדרך כלל, ומתבטא פה, הוא מוזיקת רוק, ואני במיוחד אוהב לשמוע גיטריסטים מפליאים בסולואים בהופעות חיות. מתחת לקיפול יש כמה מלים על כל שיר, מהזווית שלי:
ד”ש אישי במייל קבוצתי
חברות ההשמה מנסות כל פעם גימיק חדש. כבר סיפרתי על מסיבה שערכה חברת נישה.
והפעם, חברת טריפלטק שלחה מייל בתפוצה רחבה (לפחות ב BCC) ובו בקשה לעדכון סטטוס העבודה, אחרי החגים. במייל מופיעה תמונתה של המנכ”לית עם חיוך של מצליחנות. בהמשך יש אזכור של מבצע חבר מביא חבר.
לקראת הסוף יש גם דרישת שלום ממישהי שכנראה עובדת שם. מיותר לציין שאני לא מכיר אותה, ואני בספק אם מישהו ממקבלי המייל הקבוצתי הזה מכיר אותה. כנראה שהחברה הזאת מנסה לבדל את עצמה על ידי שליחת מסר פסאודו אישי.
באופן כללי, יש תחושה ששוק העבודה בהייטק ממשיך להיות חם, ואף התחמם עוד יותר בשנה האחרונה. אני כל הזמן מקבל מיילים וטלפונים מכל מיני חברות. הן רוצות לדעת מה הסטטוס ואם אפשר להציע משרות, ואני לא מחפש. נרשמה גם הצעה פנים אל פנים.
חבר שהחליף עבודה לאחרונה זרק לי את המשכורות שהוא חשב לבקש. אמרתי לו שהוא חזיר. הוא אמר לי שאני לא בענינים ושהוא קיבל את מבוקשו מייד, ללא משא ומתן. הוא אף הצטער שהוא לא ביקש יותר. כי תמיד אפשר יותר…
אני לא יודע אם לקרוא לזה בועה, מיני בועה, או סתם הרבה אוויר חם, אבל אלו בהחלט זמנים נפלאים לכל מתכנת שמחפש כעת עבודה בהייטק.
עד מתי כל זה יימשך?
ג’יפ זה ג’יפה
תופעת הג’יפים שחוסמים את המדרכות נהיית מעצבנת. ג’יפ מיועד לשטח. לא לעיר. אני בספק רב אם בעלי הג’יפים היו אי פעם בטיול שטח עם מכונת זיהום האוויר הזאת.
אני ממליץ לקרוא את מה שמרגוליס כותב על הג’יפים, ואני מצטט:
הם מזהמים יותר, הם מסוכנים יותר לסביבתם (אף כי בטוחים יותר ליושב בתוכם), הם גדולים ומשתלטים על המרחב הציבורי, ובעיקר מהווים מיטרד רציני בסביבה העירונית. מי שלא ראה האמר מנסה לעבור ברחובות תל-אביב לא ראה פיל בחנות חרסינה מימיו. וכמובן, בעיית החניה. פשוט מגוחך לחפש חניה עם רכב שטח בעיר, ולכן בעליהם מצאו פתרון פשוט והגיוני – חניה על המדרכה.
השימוש העיקרי של הג’יפ הוא בשביל לעשות דאווין על החברים. לא חבל על מאות אלפי השקלים?
בכסף הזה אפשר לקנות שעון יוקרה (או חיקוי אורגינם), חולצה אלגנז’, נעלי אוונטה ואיזה גאדג’ט או שניים. בעודף תוכלו לקנות אוטו רגיל ולחגוג (ולהיראות) בכמה מסעדות יוקרה.
אם יש בעלי ג’יפים בין הקוראים, אני מקוה שתיפטרו מהג’יפ, או לפחות אל תחסמו לי את המדרכה.
כי ג’יפÖ¼ זה ג’יפה.