באוגוסט 2006 כתבתי פוסט עם הכותרת “שלום לשלום עכשיו” ובו תיארתי הפגנה נגד המלחמה שארגנה שלום עכשיו:
ושוב הייתי בהפגנה נגד המלחמה.ו אבל הפעם, סוף סוף, זה היה שונה.ו הנה כלו התמונות.הפעם הצטרפו גם גופים ציוניים:ו שלום עכשיוו וגם מרצ. לפי דעתי זו התפתחות חשובה ביותר.ו עדו עכשיוו ההפגנות נשלטו על ידי השמאל הרדיקאלי, שלא לומר קיצוני, סהרורי ומוזר. נכון, הימשכות המלחמה, טשטוש מטרותיה והסבל הרב מכרסמים בתמיכה העצומה למלחמה.ו ההפגנות שהיו עד כה לא הזיזו דבר, אולי אף הרחיקו אנשים.ו
כך זה נראה אז, 11.08.2006
- שלום עכשיו נגד מלחמת לבנון השניה
ומחר, שנתיים וחמישה חודשים אחרי, שוב הצטרפה תנועת שלום עכשיו למחנה המתנגדים למלחמה. האיחור שלהם לא אופנתי בעיני, אבל מצד שני, ההפגנה שלהם היתה לקראת סוף המלחמה. אולי גם הפעם רואים את הסוף.
האו”ם כבר קיבל החלטה. ממשלת ישראל לא לקחה אותה, והיום אישרה את המשך המבצע, “עד להשגת היעדים”.
שאלוהים יעזור לי להבין מהם היעדים. גם כאן היעדים עמומים – הפסקת ירי הקסאם? הם אומרים שלא ניתן להפסיק לגמרי את הירי. החזרת גלעד שליט? על זה בכלל לא מדברים, כנראה כלקח מהמלחמה הקודמת.
תסריט מלחמת לבנון השניה חוזר על עצמו
כפי שכתבתי כבר בפוסטים קודמים, התסריט של מלחמת לבנון השניה חוזר על עצמו עם ניואנסים קטנים: הפעולה האווירית, התמיכה הציבורית, הפגנות הנגד האדומות, ה”אין מנוס מפעולה קרקעית”, גיוס המילואים הנרחב, הפעולה הקרקעית, ההסתבכות, כרסום התמיכה הציבורית, הפגנות השמאל המתון.ו
אז מה נשאר לנו? שהאמריקאים יחליטו שאנחנו לא מספקים את הסחורה ויורידו לנו פקודה להפסקת אש. ואחר כך תבוא הנסיגה, השאלות הקשות, ועדות החקירה, הפגנות עצומות, קצת שקט.
ואחר כך אולי עוד מלחמה.
יאללה, שבת שלום, ונתראה מחר בערב, מוצ”ש, 10.1.2009 ב 19:30, מול הקריה.
כן, עוד הפגנה נגד המלחמה בעזה.
