Category: מסעדות

אחרי הביקור המוצלח במסעדת חבש, גיליתי שיש מסעדה אתיופית נוספת בתל אביב, ואפילו די קרובה. אינג’רה נמצאת בתחילת רחוב בן יהודה ומציעה חוויה מעט שונה. אז הנה לכם ביקורת מסעדה + ובסוף יש שיר לקינוח!

במבט חטוף היא נראית כמו כל מסעדה אחרת: שולחנות, כסאות וקירות, בניגוד לחבש, שם המסעדה נראית כמו בקתה. במבט יותר מעמיק כבר כבר רואים לא מעט סממנים ייחודים: תמונות מקוריות, שום ופלפל משתלשלים מהתקרה ועוד.

ולאוכל: המסעדה מציעה מגוון מנות בשריות וצמחוניות המוגשות כולן על הלחם האתיופי – האינג’רה. הסגנון המוצהר הוא “מטבח אתיופי יצירתי עכשוי”. אני הרגשתי שזהו מטבח אתיופי עם קצת התאמה לחיך הישראלי. יש כבש, עוף, בקר במגוון רטבים עם שמות מקוריים. המנות שהזמנו היו הטיס וואט והמינצ’ה. שתי מנות הבקר האלה היו מאוד טעימות ולוו בשלל תוספות צמחוניות. רמת החריפות היתה סבירה. מחירי כל המנות העיקריות הן 40 שקלים. פשוט, לא?

מה שמצא חן בעיני הוא מגוון הבירות המקוריות מאתיופיה. מחירן היה זול באופן משמעותי מבירות מיובאות במקומות אחרים (לא זוכר מספרים). יש גם ערק אתיופי, אבל את זה אני אשאיר לפעם הבאה.

עדכון: המגיב דניאל מעדכן שבימי שישי יש במקום הופעות של זמרים אתיופים, או זמרים מתחילים ומוכשרים.

כמו כן, השירות היה מצויין ומהיר מאוד. המסעדה לא כשרה, ופתוחה גם בסופי שבוע.

אינג’רה: בן יהודה 9 תל אביב. טלפון: 0507822047. אתר

טוב, אני לא מצליח להימנע מהשוואה בין שתי המסעדות. אז ככה: בשתיהן האוכל היה מאוד טעים והמחירים זולים. חבש היא יותר אותנטית: מציעה תפאורה של בקתה, חריפות קטלנית (שאני אוהב) ויותר מסורתיות (וגם כשרות). אינג’רה היא יותר עדכנית ומותאמת, כאמור, לטעם הישראלי.

אז כדי להחליט איזו מהן מנצחת, איאלץ לחזור אל שתיהן.

ולסיום, קטע של מוזיקה אתיופית מאת אמן הג’אז מולטו אסטטקה (Mulatu Astatke). לקטע קוראים Yegelle Tezeta והוא לקוח מתוך הסרט פרחים שבורים. בפסקול הסרט יש עוד שני קטעים משובחים שלו.

[audio:http://yohayelam.com/wp-content/uploads/2007/04/02-mulatu-astatke-yegelle-tezeta.mp3]

יאללה, לאתיופיה!

מסעדה אתיופית? לא ידעתי שיש דבר כזה. כבר שמעתי על האוכל האתיופי, וידעתי שהוא מאופיין בבישול בבירה (לא בלגית). אבל מסעדה אתיופית? בתל אביב?אז יש, ובמרכז העיר. בתחילת רחוב אלנבי, ממש על הים, נמצאת מסעדת חבש. היא קיימת רק ארבעה חודשים, ונראה שבאים בשעריה לא מעט אנשים. העיצוב הוא כמו בבית אתיופי (לא שהייתי באחד כזה). במבנה העשוי מעץ יש גם שולחנות רגילים וגם כורסאות מפנקות עם כריות ענקיות. לא נראה לי שבאדיס אבבה אפשר למצוא כאלה כריות סינטתיות, אבל כל השאר היה די משכנע. על הקירות תלויות תמונות ובובות מקוריות. גם המוזיקה באה רק מאתיופיה. זה הזכיר לי את הסרט פרחים שבורים, בו הגיבור שם את אותו הדיסק פעם אחר פעם, כשהוא נוסע לפגוש בחורה אחרת. טוב, השכן שלו אומר שזה בריא ללב.

לאוכל: הזמנו את המגש המעורב הבשרי. הגיעו 5 מנות שונות מונחות על מצע (ככה כותבים מבקרי מסעדות, לא?) של הלחם האתיופי – אינג’רה. לי הלחם הזכיר קצת את הלחוח התימני.ו  הדרך המקובלת היא לאכול עם הידיים, או לנגב בעזרת האינג’רה. לאכול עם הידיים לא היה פשוט לחברתי (טוב, גם לי), וחבל לאכול כל כך הרבה לחם, אז ביקשנו בבישנות מזלגות. זה בסדר, גם כשאני אוכל סושי, אני לא משתמש במקלות (אלא אוכל עם הידיים).

כל הדברים היו טעימים. חלקם היו מאוד חריפים. לי זה היה מצויין, אך חברתי (שהתמונות בזכותה) הורידה קנקן מים במהירות שיא, ונצמדה מהר לחלקים הפחות חריפים. המנה עלתה 67 שקלים. מכיוון שלזוגתי היה קשה עם חלק מהמנה, היא הזמינה מנה נוספת שגם היתה מצויית. נדמה לי שהיא עלתה פחות מארבעים שקלים. המנות גדולות, ואחרי כל זה, היינו מפוצצים.

האוכל וגם השתייה זולים. רוב המנות העיקריות עולות בין 40 ל 50 שקלים. בקבוק גולדסטאר, למשל, עלה רק 12 שקלים. כל כך ניינטיז. בעלי הבית ניגשו אלינו לשאול לשלומנו, וסיפרו שהם מייבאים את כל התבלינים מהמולדת הישנה. אתיופיה גם שולחת את הקמח לאינג’רה.

בקיצור: היה מאוד טעים (לא לאשכנזים רגישים), האווירה היתה מאוד נעימה, וגם המחירים בהחלט זולים.

חבש, אלנבי 2 תל אביב, 0772100181