יום הולדת 30

היום יש לי יום הולדת. 30. כן, הגיל העגול. זה שחרדים ממנו ומלווה בביטוי “משבר גיל”.

אז אין לי משבר גיל. לפחות לא כרגע. כל הדיבורים שלי, ושל החברים בני גילי על המספר הזה, 30, כנראה הוציאו את העוקץ מהמשבר. קמתי היום בבוקר, ואני מרגיש אותו דבר, כמו אתמול, כמו לפני שבוע, כמו לפני חודש וכמו לפני שנה. בעצם, כמו ב 5-4 שנים האחרונות.

כמה כבר משתנה בין גיל 25 ל 35? במיוחד בעיר הגדולה, אני לא מוצא הבדלים של ממש. בשנה האחרונה, דרך הבלוגוספירה והעבודה, יצא לי להסתובב הרבה יותר עם אנשים שכבר עברו את ה 30. זה מרגיש לי טבעי לחלוטין.

בשנה שעברה היה לי קצת יותר מה להתפלסף על החיים. היום אין, ונראה לי שטוב שכך 🙂 .

אז אקצר במלים ואלך לחגוג…

זה מה שקורה כשיוצאים מתל אביב

כל פעם שאני יוצא מתל אביב יש בעיות. המינימום זה להיתקע בפקק. הפעם התווספו עוד כמה צרות.

מה שקורה כשיוצאים מתל אביב

התמונה מסכמת את החווית. והנה המלים:

פקקים

לצאת מתל אביב בארבע אחר הצהריים – לא מומלץ. פעם כשנהגתי הרבה, אני זוכר שחודש אוגוסט היה מאוד רגוע על הכביש. הסברים: אנשים בחופשות בחו”ל, אין בית ספר, אין גן, וחם. לא תמיד הבנתי את ההסברים, אבל הכבישים היו בהחלט יותר נעימים. הפעם היו פקקים. גם אחר הצהריים, וגם בערב. גם איילון, גם בכביש חמש וגם בכביש ארבע.

שופינג

אני לא אוהב שופינג, במיוחד לא בקניונים. שנה שלמה גרתי מול קניון רמת אביב, ונכנסתי אולי 5 פעמים. עקב כל מיני נסיבות, נאלצתי להיכנס לקניון רמת אביב. ועוד לשילב. כמה רעש עושים התינוקות האלה! למה לא נתנו להם ריטלין? או ערק? או משהו שיסתום להם את הפה. בנוסף היה גם תור ארוך בקופה. חוויה.

עיריית תל אביב

כשחזרנו לאוטו, חיכה על השמשה דו”ח מעיריית תל אביב. כן, גם ברמת אביב, ברחוב צדדי שיש בו מגרש חניה גדול (רחוב נח) יש פקחים. 100 שקלים. בשבילי רמת אביב היא פרבר בדיוק כמו גבעתיים, אבל ידו הארוכה של חולדאי מגיעה לכל מקום, בכל שעה.

טיפול שמנים ארומטי (למנוע)

אחרי שהתאוששתי מהדו”ח (לא פעם ראשונה ולא אחרונה), נסעתי שמח וטוב לב. סתם. שוב היו פקקים. פתאום שמתי לב שבפניות ימינה נדלקת איזה נורה עם אייקון של משפך. אה, זה השמן! בתור שמאלני אני משתדל שלא לפנות ימינה. אבל גם זה קורה.

נכנסתי לתחנת דלק. לא התרגשתי כשהמתדלק אמר שאין לי גרם שמן. כשהוא הראה לי את הבוץ בשמן ( = תוסף מנקה ומפנק) ושיכנע אותי לשים גם שמן גיר דרך משפך שנראה כמו רדיו ישן כבר התחלתי להתרגש. 360 ש”ח רק על שמנים. שיאללה.

חזרתי העירה עייף ולא מרוצה. לא יוצא מגבולות הגזרה…

איך חוגגים 30? סקר

בעוד כשבועיים אזכה לחגוג 30. כבר כתבתי שאין לי משבר גיל, אבל יש לי התלבטות על אופי החגיגה, אם בכלל. לכן אני מרים פה עוד סקר, אבל אני לא מתחייב לפעול לפי תוצאותיו…

אלה האפשרויות:

מסיבה אחת גדולה: למסיבה כזאת אני אזמין פחות או יותר את כל מי שאני מכיר, מתוך הנחה שתהיה 50% התייצבות. כיף להביא את כולם לאירוע אחד גדול, ויש הרבה מינגלינג. מצד שני, זה מאמץ לדלג בין כולם. והשאלה הפתוחה: איפה לקיים מסיבה שכזאת?

מפגשים נפרדים עם קבוצות חברים שונות: פירוק החגיגות לגורמים לפי קבוצות. כלומר, מפגשים נפרדים לחברים ממסגרות שונות. ככה ממצים כל מפגש עד הסוף. מצד שני, זה הרבה מפגשים, וזה עלול להיות מתיש. השאלה הפתוחה: לכמה גורמים לפרק את העסק?

לא לעשות כלום: לא דורש מאמץ בכלל, אבל גם לא כיף 🙁 .

אז איך אתם מציינים את האירוע? הסקר:

איך לחגוג יום הולדת 30?

לתוצאות הסקר

Loading ... Loading ...

* כל האפשרויות הנ”ל הן כמובן בנוסף למפגש משפחתי ולארוחה עם החברה לרגל המאורע.

כשפרצה המלחמה הייתי בים

שנה אחת מאז מלחמת לבנון שתיים. איפה אתם הייתם?

רגע לפני שג’ בא לאסוף אותי בדרך לים, ראיתי ב ynet שיש הפגזות בצפון. היתה תמונת אילוסטרוציה של צימר. ברדיו, בדרך לים שמענו את רזי ברקאי מקשקש. עוד לא ידעו יותר מדי.

בין טבילה בים לכוס בירה קרה, ג’ ואנוכי דיברנו בעיקר על חוויות מדרום אמריקה. מתישהו חטאתי והתעדכנתי בחדשות באינטרנט הסלולרי המקולל. שני חיילים חטופים. מה? קצת דיברנו על זה ואז חזרנו לדבר על נושאים אחרים..

רק בדרך חזרה מהים, כבר שמענו רדיו והבנו שיש בלגאן רציני. נכנסנו לויכוחים פוליטיים. אני לא זוכר בדיוק את תוכן השיחה. הוא דיבר על נופש מתוכנן בצפון בסוף השבוע שהתקרב. היה לי ברור שהוא נוסע.

אחר כך קלטתי שהוא לא ייסע, וכתבתי את הפוסט מלחמת לבנון – סרט ההמשך. טעיתי בענין ניתוק החשמל. זה לא קרה. אבל שאר הדברים ובמיוחד המשפט הבא כל כך אקטואלי גם היום:

לצערי, הפעולות הצבאיות החריפות בימים הקרובים, יהיו יותר התעצבנות על כשלון הצבא היום.

אי ההצלחה במלחמה לפני שנה מדרבן את הצבא ל”מלחמת השבת הכבוד”. ועם אהוד ברק בצמרת, חוששני שהממשלה תיגרר.

יומולדת שנה לבלוג

שנה חלפה מאז שהעליתי את הפוסטים הראשון שלי: שלום זה. מאז עברו הרבה ביטים בכבלי הרשת. ספרתי כמה:

  • פוסטים: 280: 111 באנגלית, 169 בעברית
  • תגובות: 1230
  • מספר מבקרים יומי ממוצע (לחודשיים האחרונים): 140
  • מספר דפים נצפים ממוצע (לחודשיים האחרונים): 230
  • מספר מנויים ברסס: 100

אני מאוד נהנה לקשקש, מאוד נהנה שיש לי מקום משלי ברשת ומאוד נהנה להכיר בלוגרים אחרים, ברשת ובמציאות.

קשיים: אתר דו לשוני הוא כאב ראש גדול. בנוסף, אף פעם אין מספיק זמן לקרוא בלוגים.

שאיפות עתידיות: שימשיך להיות לי כיף, ושיהיו לי עוד קוראים באנגלית.
אני מזמין שוב את כולם לכתוב לי פוסטי אורח באנגלית.

אני מקוה שקומץ קוראיי גם נהנה מהשטויות שלי…