יש תקווה – למי?

אני רוצה להפנותכם לחששי מהתנועה ה”עממית” החדשה “יש תקווה”.
לצד כמה אישים מאוד חיוביים (וגם די תמימים, לטעמי), יש בין מייסדי העמותה אישים, שה”תקווה” שלהם היא חלום הבלהות של כולנו:

אודי אנג’ל, שותף ובן משפחה של האחים עופר, הסביר ב ראיון ל”דה מארקר” למה הוא חבר ב”יש תקווה”: הוא “רוצה לתת יותר עצמאות למקבלי ההחלטות”. ובאמת, מי צריך “בוקים” כמו זליכה, שמפריעים לאחים עופר לבשל שקשוקות כרצונם*? הרבה יותר נוח לעבוד ישירות עם אולמרט. אנג’ל גם “מוטרד מזה שסדר היום של רה”מ זה עיסוק בחקירות.” ובאמת, פה מענק לקוקה-קולה, שם קרקעות מלח בעתלית, פה דירה, שם בנק לאומי ג€“ מה יש פה לחקור כל-כך הרבה?

גם חברים ותומכים אחרים המאוזכרים באתר של “יש תקוה” הם לא בדיוק דוגמא ומופת לאחריות חברתית: יעקב פרי, ששבר שיאים בחמדנות ובקניבליזם כמנכ”ל סלקום; יוסי רוזן, נשיא ומנכ”ל “החברה לישראל” של האחים עופר שעל מעלליה כדאי לקרוא כאן ; ויורם ראב”ד, הזכור לרעה מ”פורום החווה” של שרון.

—
*עסקת השקשוקה הוא השם שאותו טבע עו”ד רם כספי, עורך-דינם של האחים עופר, לתיאור האופן שבו הצליחו האחים עופר לרכוש את צים מהמדינה תמורת מחצית משווי המכולות שלה.