אירוע כמעט ונדקר

ביום חמישי בערב נסעתי באוטו מלא עם שלוש נשים ושני גברים (אחד מהם זה אני) להופעה של נאג’ חמאדי במועדון ה”סאבליים”, ברחוב סלמה, דרום תל אביב. מאז הביקור האחרון שלי במקום, רחוב סלמה או slum-ה התעורר לחיים, כלומר נוצרו בעיות חניה.ו 

נכנסתי לסמטאות הסמוכות בחיפושיי אחר חניה. ג’יפ שהיה לפני נעצר והחל להיכנס לחניה. בצד הכביש. זזתי קצת אחורה כדי שיהיה לו יותר קל להיכנס. הנסיון הראשון נכשל, וכך גם הנסיון השני. חיכיתי בסבלנות כדי שיפנה לי את הדרך. החניה היתה קטנה מדי, וגם הנסיון השלישי נכשל. הוא ויתר והמשיך הלאה.

שמח בחלקי נכנסתי לחניה. החברים של נהג הג’יפ אף עזרו לכוון אותי פנימה. כשעמדנו לצאת מהמכונית, הם קיבלו דיווח שיש חניה עוד יותר קטנה בהמשך הסמטה. הם הורו לי לנסוע לשםו ולפנות את המקום לג’יפ. אמרנו להם שאנחנו ממהרים, וגם ככה הג’יפ לא הצליח להיכנס לשם.

טון הדיבור הוסלם בתאוצה מרשימה. “הלו! הלו!”, “אתה חוצפן” בצעקות. הייתי משוכנע בצדקתי ולא התרגשתי. חבריי למסע פתאום שינו את דעתם והאיצו בי לנסוע. הם קלטו שלאחד החברים שבחוץ יש גרזן ולשני פטיש, ושהם מתקרבים בתנועות מאיימות אלינו.

לא רציתי להידקר בגלל מקום חניה, אז נכנסתי לאוטו ונסעתי משם. הם איימו באלימות. מה בכלל חשבתי לעצמי?

מסיבת חג המולד – תל אביב 2006

לא רק לגויים, גם לנו היהודים מגיע לחגוג את חג המולד. איך עורכים מסיבה כזאת? קונים כמה כובעי סנטה קלאוס, ומבקשים מהמוזמנים להביא הרבה אלכוהול כמובן. לא צריך יותר מזה. לא ממש הזכרנו את ישו הצלוב או את בואו של המשיח, אלא סתם שתינו ודיברנו שטויות.

שמעתי שבדרום תל אביב נערכו מסיבות כריסמס אמיתיות בקהילות העובדים הזרים. קישוטים, עצי אשוח, אנשים מחופשים לדוד סנטה, ועוד ממנהגי הנוצרים. זה לא כלל שלג, בחורף הזה של תל אביב.

אז לקראת (אל) כנס הבלוגרים / יום כיף לבלוגרים שייערך ביום שישי הקרוב, הנה תמונה שלי מהמסיבה:

חג המולד - תל אביב 2006

יש די הרבה תמונות מאותו ערב, אך חוששני שהם יביכו את המצולמים (כמו שהתמונה שלהלן מביכה אותי, אבל לפחות אני נראה גבוה, ולא רואים את המפרצים…)

ענתיקות בשדרות רוטשילד

בתל אביב תמיד קורה משהו. הלכתי לתומי בשדרות רוטשילד בערב, ופתאום ראיתי כל מיני מכשירי תקשורת עתיקים: טלפון, רדיו, ופטיפון. היו גם כל מיני דמויות נטולות שם. לא זיהיתי את האנשים…

פטיפון ברוטשילד

עוד תמונות כאן. אני בודק איזה פלאגין חדש לגלריה. הפונקציונאליות מצויינת, אבל כרגע קשה לו להתמודד עם תמונות כבדות במיוחד.

חבש – מסעדה אתיופית – חריף וטעים

חבש מסעדה אתיופיתמסעדה אתיופית? לא ידעתי שיש דבר כזה. כבר שמעתי על האוכל האתיופי, וידעתי שהוא מאופיין בבישול בבירה (לא בלגית). אבל מסעדה אתיופית? בתל אביב?אז יש, ובמרכז העיר. בתחילת רחוב אלנבי, ממש על הים, נמצאת מסעדת חבש. היא קיימת רק ארבעה חודשים, ונראה שבאים בשעריה לא מעט אנשים. העיצוב הוא כמו בבית אתיופי (לא שהייתי באחד כזה). במבנה העשוי מעץ יש גם שולחנות רגילים וגם כורסאות מפנקות עם כריות ענקיות. לא נראה לי שבאדיס אבבה אפשר למצוא כאלה כריות סינטתיות, אבל כל השאר היה די משכנע. על הקירות תלויות תמונות ובובות מקוריות. גם המוזיקה באה רק מאתיופיה. זה הזכיר לי את הסרט פרחים שבורים, בו הגיבור שם את אותו הדיסק פעם אחר פעם, כשהוא נוסע לפגוש בחורה אחרת. טוב, השכן שלו אומר שזה בריא ללב.

חבש מסעדה אתיופיתלאוכל: הזמנו את המגש המעורב הבשרי. הגיעו 5 מנות שונות מונחות על מצע (ככה כותבים מבקרי מסעדות, לא?) של הלחם האתיופי – אינג’רה. לי הלחם הזכיר קצת את הלחוח התימני.ו  הדרך המקובלת היא לאכול עם הידיים, או לנגב בעזרת האינג’רה. לאכול עם הידיים לא היה פשוט לחברתי (טוב, גם לי), וחבל לאכול כל כך הרבה לחם, אז ביקשנו בבישנות מזלגות. זה בסדר, גם כשאני אוכל סושי, אני לא משתמש במקלות (אלא אוכל עם הידיים).

כל הדברים היו טעימים. חלקם היו מאוד חריפים. לי זה היה מצויין, אך חברתי (שהתמונות בזכותה) הורידה קנקן מים במהירות שיא, ונצמדה מהר לחלקים הפחות חריפים. המנה עלתה 67 שקלים. מכיוון שלזוגתי היה קשה עם חלק מהמנה, היא הזמינה מנה נוספת שגם היתה מצויית. נדמה לי שהיא עלתה פחות מארבעים שקלים. המנות גדולות, ואחרי כל זה, היינו מפוצצים.

חבש מסעדה אתיופיתהאוכל וגם השתייה זולים. רוב המנות העיקריות עולות בין 40 ל 50 שקלים. בקבוק גולדסטאר, למשל, עלה רק 12 שקלים. כל כך ניינטיז. בעלי הבית ניגשו אלינו לשאול לשלומנו, וסיפרו שהם מייבאים את כל התבלינים מהמולדת הישנה. אתיופיה גם שולחת את הקמח לאינג’רה.

בקיצור: היה מאוד טעים (לא לאשכנזים רגישים), האווירה היתה מאוד נעימה, וגם המחירים בהחלט זולים.

חבש, אלנבי 2 תל אביב, 0772100181

קצת בידור

אחרי שבפעם הקודמת הגעתי אליהם במקרה, הפעם באתי במיוחד, לראות את נדב בושם, איילת רובינסון ואורחיהם, במופע סטירי. זה היה מצחיק, וכלל הרבה גסויות. המופע, שאני לא יודע את שמו, מומלץ מאוד. אני לא יודע מתי ההופעה הבאה, אבל סביר שהיא תהיה בקפה ביאליק.
גם הפעם הקלטתי קטע קצר בוידיאו, הפעם ממצלמה קצת יותר איכותית מאשר מצלמת הסלולר.
מה קרה, מלחמה?


What happenned, war? – video powered by Metacafe