מסעדה אתיופית? לא ידעתי שיש דבר כזה. כבר שמעתי על האוכל האתיופי, וידעתי שהוא מאופיין בבישול בבירה (לא בלגית). אבל מסעדה אתיופית? בתל אביב?אז יש, ובמרכז העיר. בתחילת רחוב אלנבי, ממש על הים, נמצאת מסעדת חבש. היא קיימת רק ארבעה חודשים, ונראה שבאים בשעריה לא מעט אנשים. העיצוב הוא כמו בבית אתיופי (לא שהייתי באחד כזה). במבנה העשוי מעץ יש גם שולחנות רגילים וגם כורסאות מפנקות עם כריות ענקיות. לא נראה לי שבאדיס אבבה אפשר למצוא כאלה כריות סינטתיות, אבל כל השאר היה די משכנע. על הקירות תלויות תמונות ובובות מקוריות. גם המוזיקה באה רק מאתיופיה. זה הזכיר לי את הסרט
פרחים שבורים, בו הגיבור שם את אותו הדיסק פעם אחר פעם, כשהוא נוסע לפגוש בחורה אחרת. טוב, השכן שלו אומר שזה בריא ללב.
לאוכל: הזמנו את המגש המעורב הבשרי. הגיעו 5 מנות שונות מונחות על מצע (ככה כותבים מבקרי מסעדות, לא?) של הלחם האתיופי – אינג’רה. לי הלחם הזכיר קצת את הלחוח התימני.ו הדרך המקובלת היא לאכול עם הידיים, או לנגב בעזרת האינג’רה. לאכול עם הידיים לא היה פשוט לחברתי (טוב, גם לי), וחבל לאכול כל כך הרבה לחם, אז ביקשנו בבישנות מזלגות. זה בסדר, גם כשאני אוכל סושי, אני לא משתמש במקלות (אלא אוכל עם הידיים).
כל הדברים היו טעימים. חלקם היו מאוד חריפים. לי זה היה מצויין, אך חברתי (שהתמונות בזכותה) הורידה קנקן מים במהירות שיא, ונצמדה מהר לחלקים הפחות חריפים. המנה עלתה 67 שקלים. מכיוון שלזוגתי היה קשה עם חלק מהמנה, היא הזמינה מנה נוספת שגם היתה מצויית. נדמה לי שהיא עלתה פחות מארבעים שקלים. המנות גדולות, ואחרי כל זה, היינו מפוצצים.
האוכל וגם השתייה זולים. רוב המנות העיקריות עולות בין 40 ל 50 שקלים. בקבוק גולדסטאר, למשל, עלה רק 12 שקלים. כל כך ניינטיז. בעלי הבית ניגשו אלינו לשאול לשלומנו, וסיפרו שהם מייבאים את כל התבלינים מהמולדת הישנה. אתיופיה גם שולחת את הקמח לאינג’רה.
בקיצור: היה מאוד טעים (לא לאשכנזים רגישים), האווירה היתה מאוד נעימה, וגם המחירים בהחלט זולים.
חבש, אלנבי 2 תל אביב, 0772100181