נכנסתי לסמטאות הסמוכות בחיפושיי אחר חניה. ג’יפ שהיה לפני נעצר והחל להיכנס לחניה. בצד הכביש. זזתי קצת אחורה כדי שיהיה לו יותר קל להיכנס. הנסיון הראשון נכשל, וכך גם הנסיון השני. חיכיתי בסבלנות כדי שיפנה לי את הדרך. החניה היתה קטנה מדי, וגם הנסיון השלישי נכשל. הוא ויתר והמשיך הלאה.
שמח בחלקי נכנסתי לחניה. החברים של נהג הג’יפ אף עזרו לכוון אותי פנימה. כשעמדנו לצאת מהמכונית, הם קיבלו דיווח שיש חניה עוד יותר קטנה בהמשך הסמטה. הם הורו לי לנסוע לשםו ולפנות את המקום לג’יפ. אמרנו להם שאנחנו ממהרים, וגם ככה הג’יפ לא הצליח להיכנס לשם.
טון הדיבור הוסלם בתאוצה מרשימה. “הלו! הלו!”, “אתה חוצפן” בצעקות. הייתי משוכנע בצדקתי ולא התרגשתי. חבריי למסע פתאום שינו את דעתם והאיצו בי לנסוע. הם קלטו שלאחד החברים שבחוץ יש גרזן ולשני פטיש, ושהם מתקרבים בתנועות מאיימות אלינו.
לא רציתי להידקר בגלל מקום חניה, אז נכנסתי לאוטו ונסעתי משם. הם איימו באלימות. מה בכלל חשבתי לעצמי?
Comments are closed.