יש תגובה – מגיב 23, גם אני רוצה שלום

התגובות המתלהמות ב ynet כבר מזמן לא מהוות את השוליים של התוכן באינטרנט העברי. התגובות האלה מצוטטות על ידי אנשים מכל הסוגים וגם על ידי כלי התקשורת. יש להן משקל בשיח הציבורי. יש חברות אינטרנט שמציעות שירותי תגובות.

אופי התגובות באתר של המדינה ידוע: הן צעקניות, מתלהמות ודי קיוצוניות. הן בדרך כלל מלאות בצמאות לדם, והנטיה הפוליטית היא ימנית קיצונית.

בעוונותיי, התנדבתי לקראת מערכת הבחירות ב 2006 עבור מפלגת העבודה. בין היתר, הייתי מגיב באופן סדרתי לכתבות ב ynet. נסיוני הראה לי שההתלהמות היא לא מקרית: אם הייתי כותב תגובה ענינית, קצרה ומנומקת לכתבה ומסביר למשל, מה טוב בתכנית הכלכלית של מפלגת העבודה, התגובה לא היתה מאושרת.

ואילו סתם הייתי כותב “אולמרט מושחת!!!”, זה כנראה היה מתפרסם, גם אם אולמרט לא היה מוזכר בכתבה…

אני הגבתי וגם ופעם בכמה ימים הייתי שולח גם למקורבים ומבקש שגם הם ינסו לאזן את התגובות. היום גופים מסחריים משלמים לחברות אינטרנט שיעשו כך. חברת החשמל התגאתה בכך שהיא “שתלה” תגובות אוהדות במבחר אתרי אינטרנט.

מול התלהמות ימנית קיצונית ומול גופים מסחריים קמו מספר אנשים “משלנו” – אנשי שמאל. הם מציעים לנו להירשם לרשימת התפוצה שלהם. כאשר יש כתבה סוערת בענינים פוליטיים, הם שולחים לינק והסבר קצר. הנמענים מתבקשים להגיב.

המייל שלהם: yeshtguva@gmail.com

החבר’ה האלה עושים את זה בהתנדבות, וגם אני התנדבתי להיות פעיל ברשימת התפוצה. חוץ מהשפעת התגובות והתמיכה שלי בעמדותיהם, הצטרפתי גם בגלל הנוחות: זה לא דורש ממני כמעט כלום.

כולנו עסוקים מאוד, והאנרגיות שלנו מושקעות בדברים אחרים. לא לכל בעל מצפון יש כח לכתוב מכתב לחבר כנסת או לכתוב בלוג.

כאן יש לנו הזדמנות לתרום להשפעה על דעת הקהל ללא מאמץ רב: מקבלים מייל, לוחצים על הלינק, כותבים תגובה מתונה וממשיכים בחיים.

אז יאללה, הצטרפו ל”יש תגובה!

סין ניצחה

עשרים שנה אחרי הטבח בכיכר טיאננמן, נראה שסין ניצחה ובגדול. ב 89 הם ניצחו את התנועה הפרו דמוקרטית, ועכשיו הכלכלה שלהם כובשת את העולם.

הסניף הישראלי של אמנסטי ישראל הרים בלוג מאוד יפה: טנקים בכיכר. ארבעה ביוני הוא תאריך שלא רק מציין את הגבול שלנו לפני מלחמת ששת הימים, אלא גם את הטבח הגדול בבייג’ין. כאן תוכלו לצפות בסרטון קצר על הטבח, בו נהרגו כ 2000 אנשים, וגם הדמוקרטיה ספגה מכה אנושה.

אבל כיום, עשרים שנה אחרי הטבח, סין ממשיכה את תנופת הפיתוח האדירה. ערים ענקיות צצו, כפריים רבים עברו לעיר, השימוש במכוניות קפץ פלאים והייצוא הסיני השתלט על העולם.

כמעט כל הבגדים שאנחנו לובשים מיוצרים בסין. דגל ישראל כחול-לבן? מיוצר בסין. המכוניות הסיניות גם תגענה. כשכל העולם נתון במשבר כלכלי, סין ממשיכה להתפתח מבחינה כלכלית ולהמשיך לדכא את תושביה.

זה קורה בטיבט השואפת לעצמאות. זה קורה במחוז סצ’ואן, גם לאחר הרעש הכבד שהיה שם. וזה קורה באינטרנט: The Great Firewall of China.

ומה עם אמריקה? למה היא לא פותחת את הפה. ובכן, גם אמריקה תלוייה ביבוא הסיני לארצה. וזה לא נגמר בכך: סין מחזיקה ברוב אגרות החוב של ארצות הברית. ברצותה, סין יכולה למוטט את הכלכלה האמריקאית. נו טוב, הם לא במצב מי יודע מה גם ככה…

הבלוג הזה הוא דוגמא מצויינת לשימוש בבלוגים. כל הכבוד לגילי מאמנסטי ישראל על הרמת הבלוג. התוודעתי לפעילות שלהם, דרך פאנל של שתי”ל בו השתתפתי לפני מספר שבועות. בפאנל השתתפו ידידיי שרון גפן ויואב לרמן.

לא כולם עומדים על הרגליים ביום העצמאות הזה

יש כאלה שכל יום הוא סבל בשבילם, וביום העצמאות הם לא מרגישים עצמאיים. אני לא מדבר על חללי מערכות ישראל, אלא על כחמישית מאוכלוסיית ישראל שחיה בעוני, ונאבקת יום יום על הישרדותה.

חמש שנות צמיחה כלכלית לא הגיעה אל העניים. מספרם עלה דווקא בתקופת שגשוג. כעת, כשיש מיתון, מצבם מחמיר. הם לא פוטרו מההייטק ויחיו על החזרי המסים ועל הפיצויים. הם צריכים להיאבק בביטוח הלאומי שהחמיר את התנאים לעזרה מהמדינה.

מי שחי בעוני לא מרגיש עצמאי, אלא נמצא במלחמת שחרור תמידית או במלחמ התשה תמידית. ישנם הרבה מיתוסים על העניים בארץ שלנו. יש רבים שחושבים שהעניים גרמו למצבם ושכולם עלוקות. צמצום הקצבאות יצמצם את העוני. יש עוד מיתוסים.

יואב ויאיר, מלחץ חברתי, מפריכים אחת לאחת את המיתוסים הקשורים בעוני, בפוסט משובח. לכו לקרוא!

ובינתיים בעיר הציונית תל אביב, המשטרה מתעללת בעסקים בפלורנטין, בתזמון ממש ממש מקרי. אם כן, את חגיגות העצמאות שלי אעשה בשכונת פלורנטין החופשית. אין כמו מסיבות רחוב. בשביל זה הקימו את העיר, לא?

חג שמח!

פותחים בשביתה באוניברסיטה הפתוחה

באוניברסיטה הגדולה בארץ אין ועד עובדים. להזכיר ועד עובדים בחברת הייטק יגרום למחשבה שאתם חייזרים, אבל באוניברסיטאות זה מקובל. בכל האוניברסיטאות זה קיים, חוץ מבאוניברסיטה הפתוחה, שם לומדים 42,000 סטודנטים.

ודאי תשאלו מה הבעיה. כי גם אצל המעסיקים שלנו אין ועד ואין בעיה. יש פינוקים והכל דבש. אבל בין כתלי האו”פ לא מלקקים דבש. העובדים שם מפוטרים מדי סמסטר כדי למנוע מהם זכויות.ו 

העובדים התארגנו במסגרת כח לעובדים לפני למעלה משנה, וההנהלה הסכימה להיכנס למשא ומתן רק באוקטובר. פירות המו”מ הם בוסר. ההנהלה מוכנה לחתום על הסכם המרע את תנאי ההעסקה של סגל ההוראה.

אז אחרי חצי שנה של מו”מ קשה ועקר, הועד הכריז על שביתה כללית. אולי השביתה הזאת, והרעש התקשורתי הרב יזיזו את ההנהלה הנוקשה לסיום מהיר של המו”מ, וחתימה על הסכם קיבוצי עם הועד.

אני קורא לבלוגרים נוספים להשמיע קול בענין מאבק העובדים של האוניברסיטה הפתוחה, ובכלל לעבוד במשותף. עוד פרטים על עבודה משותפת בבלוגוספירה, ניתן למצוא כאן.

התחיל הרטרו של הניינטיז!

גל הרטרו של האייטיז ששוטף את המדינה הוא נוראי: המוזיקה המטופשת, התספורות הנפוחות והחותלות אוכלות כל חלקה טובה. גם היוגורט חזר, הפעם בלי הפרוזן.

מלבד הסמית’ס, קשה למצוא משהו טוב בעשור הזה. אבל אחר כך בא שיפור.

אני גדלתי בניינטיז, עם הגראנג’, מוזיקת הדאנס המלודית, חולצות המשבצות וגם ביבי נתניהו. לשמחתי הרבה, ביבי חזר! נאמן או לא נאמן למדינה? חושילינג נאמן. קחו אותי למילואים עכשיו!

בכל מקרה, כתושב העיר הציונית תל אביב, אני משתדל לא לשמוע חדשות. מה שאתה לא רואה – לא קיים. אז אני מנסה לראות את הצד החיובי בחזרתו של נתניהו למשרד ראש הממשלה.

ובכן, זה מסמן את חזרת הניינטיז. כך אני מאמין. מאמין ונאמן. אני מקווה שמוזיקת סיאטל המשובחת (לא גן סיאטל בבאר שבע) תחזור לאופנה, וכך גם ו חולצות המשבצות שהצלחתי לשמר מהתקופה ההיא.

וכשאני כן שומע חדשות, וידיעה מתחילה ב”שר החוץ אביגדור ליברמן…” אני נקרע מצחוק. את המשך הידיעה אני לא שומע. עדיף לא לשמוע. אביגדור ליברמן באמת שר החוץ? איזה קטעים.

זמנים מענינים. היה עדיף בניינטיז. יאללה, שיחזרו כבר.