Things and stuff – Yohay Elam שטויות בשתי שפות – יוחאי עילם
××™×–×” קצב ×¤×¨×¡×•× ×¤×•×¡×˜×™× ×¨×¦×•×™ ×‘×¢×™× ×™×›×? ×”×× ×–×” משפיע על צירוף הבלוג ×œ×§×•×¨× ×” RSS ? ×× ×›×Ÿ, כמה ×–×” משפיע?
אני מתאר לעצמי שקצב של 30 פוסטים ביום מעיד על גרפומניה קשה ומרתיע כמעט כל אחד, ומנגד בלוג המתעדכן פעם בחודשיים הוא בגדר “האתר נפטר” עבור הרוב המוחץ. אלה דוגמאות קיצוניות ולא ממש ריאליות. גיליתי שאצלי הקצב הממוצע הוא 0.75 פוסטים ליום או 5 פוסטים בשבוע.
ברור שהתשובה היא אינדיבידואלית, שלכל אחד יש את הטווח שלו, ושזה תלוי גם באופי האתר. ואני לא מתייחס לבלוגים קבוצתיים. אני פשוט סקרן.
×חרי הביקור המוצלח במסעדת חבש, גיליתי שיש מסעדה ×תיופית × ×•×¡×¤×ª בתל ×ביב, ו×פילו די קרובה. ××™× ×’â€™×¨×” × ×ž×¦×ת בתחילת רחוב בן יהודה ומציעה חוויה מעט ×©×•× ×”. ××– ×”× ×” ×œ×›× ×‘×™×§×•×¨×ª מסעדה + ובסוף יש שיר ×œ×§×™× ×•×—!
במבט חטוף היא נראית כמו כל מסעדה אחרת: שולחנות, כסאות וקירות, בניגוד לחבש, שם המסעדה נראית כמו בקתה. במבט יותר מעמיק כבר כבר רואים לא מעט סממנים ייחודים: תמונות מקוריות, שום ופלפל משתלשלים מהתקרה ועוד.
ולאוכל: המסעדה מציעה מגוון מנות בשריות וצמחוניות המוגשות כולן על הלחם האתיופי – האינג’רה. הסגנון המוצהר הוא “מטבח אתיופי יצירתי עכשוי”. אני הרגשתי שזהו מטבח אתיופי עם קצת התאמה לחיך הישראלי. יש כבש, עוף, בקר במגוון רטבים עם שמות מקוריים. המנות שהזמנו היו הטיס וואט והמינצ’ה. שתי מנות הבקר האלה היו מאוד טעימות ולוו בשלל תוספות צמחוניות. רמת החריפות היתה סבירה. מחירי כל המנות העיקריות הן 40 שקלים. פשוט, לא?
מה שמצא חן בעיני הוא מגוון הבירות המקוריות מאתיופיה. מחירן היה זול באופן משמעותי מבירות מיובאות במקומות אחרים (לא זוכר מספרים). יש גם ערק אתיופי, אבל את זה אני אשאיר לפעם הבאה.
עדכון: המגיב דניאל מעדכן שבימי שישי יש במקום הופעות של זמרים אתיופים, או זמרים מתחילים ומוכשרים.
כמו כן, השירות היה מצויין ומהיר מאוד. המסעדה לא כשרה, ופתוחה גם בסופי שבוע.
אינג’רה: בן יהודה 9 תל אביב. טלפון: 0507822047. אתר
טוב, אני לא מצליח להימנע מהשוואה בין שתי המסעדות. אז ככה: בשתיהן האוכל היה מאוד טעים והמחירים זולים. חבש היא יותר אותנטית: מציעה תפאורה של בקתה, חריפות קטלנית (שאני אוהב) ויותר מסורתיות (וגם כשרות). אינג’רה היא יותר עדכנית ומותאמת, כאמור, לטעם הישראלי.
אז כדי להחליט איזו מהן מנצחת, איאלץ לחזור אל שתיהן.
ולסיום, קטע של מוזיקה אתיופית מאת אמן הג’אז מולטו אסטטקה (Mulatu Astatke). לקטע קוראים Yegelle Tezeta והוא לקוח מתוך הסרט פרחים שבורים. בפסקול הסרט יש עוד שני קטעים משובחים שלו.
[audio:http://yohayelam.com/wp-content/uploads/2007/04/02-mulatu-astatke-yegelle-tezeta.mp3]יאללה, לאתיופיה!
סייגים רבים: זה לא סקר מדעי כלל וכלל. חוץ מזה, על פי התגובות, ניתן לראות שהתשובות האפשריות לסקר לא היו כל כך ברורות. כמות המשתתפים היא אמנם מעל המינימום של 30 הנדרש בכל מיני הגדרות סטטיסטיות, אבל עדיין מעטה מאוד (47 נכון לעכשיו). וגם נראה לי שההקדמה לסקר היטתה מעט את התוצאות.
חשבתי לסגור את הסקר לתשובות כדי לפרסם תוצאות סופיות וחתומות. אבל לא נראה לי שכמה גולשים שיגיעו לכאן באקראי ישנו באופן מהותי את התוצאות. חוץ מזה, לפי התוצאות, המלחמה כבר “תסגור” את הסקר…
קריאה מומלצת בנושא: מאמר קטלני של אורית שוחט בהארץ.
הגענו ב 1:30 בבוקר לאיזור וראינו תור גדול של “מקורבים” שהגיעו למסיבה ה”פרטית”. מסתבר שהמיתוג “פרטי” עושה יחסי ציבור טובים.
לשמחתנו, התור לא היה ארוך, ובפנים לא היה צפוף. המיקום המרשים (גג באמצע העיר, מוקף בנינים גבוהים) ומחירי השתיה הזולים נראו מבטיחים. גם הסאונד היה לא רע בכלל. חבל שהדיג’ייז שהיו שם היו גרועים. רוב השירים היו גרועים, לא היה רצף, וכל שיר חצי טוב נקטע מוקדם מדי. פוטנציאל מבוזבז.
למזלי, זכיתי עוד לפני המסיבה ה”פרטית” להיות אצל חברים. אלכוהול, בשר משובח (הוטל צו איסור פרסום על הקצביה כדי למנוע התנפלות) ואנשים מענינים עשו את האירוע למשמח ומהנה. אבל במקום לקרוא לזה “על האש אצל חברים” אני יכול לספר שהייתי במסיבה פרטית ואקסלוסיבית…
אז מה דעתכם?
אשמח אם תענו על הסקר המהיר (שתשובותיו מדורגות לפי חומרה).
Loading ...