לראשונה בשלוש שנות מגוריי בשכונה, הייתי עם זוגתי בהופעה במועדון הגדה השמאלית. היה בהחלט חוויתי! המוזיקה טובה, הבירה זולה, ובסוף הצלחתי איכשהו להתרגל לכל האדום הזה.
מועדון הגדה השמאלית נמצא כחמישים מטר מביתי, אך משום מה, אף פעם לא הייתי בו. תמיד נעצרתי בקפה נואר הבורגני. בערב שבת, זוגתי הציעה ללכת לשמוע קצת ג’אז במרחק מינימלי מהבית.
כבר במדרגות העולות לאולם ההופעות של הגדה מופיעות סיסמאות קומוניסטיות סוציאליסטיות. 30 שקלים והיינו בפנים. מה, אין הנחה? אבל הצבעתי עבור עמיר פרץ! אופס, זה שייך לעבר. כוחות קונטרה-רבולוציונים השתלטו על החבר פרץ.
בזמון שחיכינו להתחלת ההופעה, ראינו שלל מגזינים של הפרולטריון בשלל שפות: עברית, ערבית, גרמנית וספרדית. בכולם היו אלמנטים עיצוביים אדומים. כשהרמתי את ראשי מהליטרטורה, ראיתי את לנין.I’m the Walrus. לא. לא לנון. לנין. ולדימיר איליץ’ אוליאנוב.
בניגוד לציפיות, המזגן לא היה כל כך חזק, אז הלכתי להצטייד במשקאות. “איזה בירה יש?”, שאלתי. “טייבה בשני טעמים” ענה הבחור עם השיער הארוך. יש לציין שהמחיר בהחלט תואם את הרבולוציה: 24 שקלים לבקבוק בירה ושני בקבוקי מים.
הופעת הג’אז בהחלט היתה משובחת. הם ניגנו חומר מקורי של עומר שונברגר וגם עיבודים ג’אזיים לקטעים של אחרים, כולל עיבוד מאוד מענין לשיר של מתי כספי. יכולת האילתור שלהם גבוהה. בעידוד הקהל הביתי (הרבה קרובי משפחה) הם התגברו על ההתרגשות ונתנו הופעה מצויינת.
ההרכב: עומר שונברגר – גיטרה חשמלית, אור ברקת – קונטרבס, יונתן רוזן – תופים.
עוד הערה קטנה: המקום נטול עשן. שלטים רבים במקום (כולל על החלונות האדומים) אוסרים את העישון. תענוג.
בקיצור, היה כיף, ואשמח לראות עוד הופעות שם.
הגדה השמאלית,
אחד העם 70,
תל אביב.
Loading ...