Category: חיפוש עבודה

מחפשים אצלנו, במטהקפה, עובדים בכל מיני תחומים.

רשימת המשרות הפנויות העדכנית נמצאת כאן כקובץ וורד

אנא שילחו קורות חיים אליי: ל yohuy ב yahoo נקודה com .
אני נותן מייל פרטי ולא את המייל של העבודה, כדי לא להיות מוצף בספאם גם שם.

גילוי נאות: על המשרות יש בונוסים שונים במסגרת מבצע חבר מביא חבר.

מטהקפה עוסקת בשיתוף סרטוני וידיאו. יש כמה הבדלים בין מטהקפה למתחרים (יוטיוב, דיילי מושן ועוד). סרטוני הוידיאו עוברים סינון על ידי הקהילה לפני שהם מגיעים לאתר. בנוסף, החברה משלמת כסף למפיקים של סרטים מקוריים, לפי קריטריונים מסויימים. עוד פרטים על תכנית Producer Rewards. יש כמובן הבדלים נוספים.

החברה יושבת במגדל שלום שבמרכז תל אביב. רוב האנשים בחברה הם צעירים, והאווירה פה כיפית. יש פה כלבה חמודה שמשוטטת במשרד, ואפשר להסתובב על רולר בליידס. בסביבה יש די הרבה מסעדות, וגם יש שפע של מקומות להזמין מהם אוכל.

בקיצור, תשלחו קורות חיים. מטהקפה היא מהמוצלחות שבחברות ההייטק!

עדכון: אנא כיתבו לאיזו משרה אתם מכוונים. אין בעיה להגיש קורות חיים ליותר ממשרה אח. רק אבקש לציין זאת.

חברת ההשמה נישה שלחה לי (ולכל מי שנמצא במאגר שלהם) הזמנה למסיבה. התקשרתי לברר אם הם מתכוונים לראיין שם אנשים ונעניתי בשלילה. הם בסך הכל נותנים חסות למסיבה כדי להאדיר את שמם, או כדבריהם “עושים מסיבה למועמדים שלנו”. כנראה שיש להם מספיק מועמדים ומשרות כדי לחגוג איתם.ו ו 

כשחיפשתי עבודה בקיץ, חוויתי את חגיגת ההייטק על בשרי (לטובה). אם אני זוכר נכון היו לי 19 פגישות (ראיונות עבודה, מבחנים, שיחות אישיות, מבחני אישיות) בשלושה שבועות ב 12 חברות שונות. ואני בהחלט לא איזה עילוי.

אז זה נמשך, ואף מגיע לכדי מסיבה ל”אנשים איכותיים” כפי שהמודעה מציינת. נישה היא חברת השמה טובה. אני שומר אמונים לחברת ההשמה ג’וב אינפו שעשו עבורי עבודה מעולה, נתנו שירות משובח, וגם יש להם את טבלאות השכר הכי טובות. אני יכול גם להמליץ על סי פי אנד אס, שהם גם חברת השמה מצויינת.

אגב, אני אוותר על המסיבה. לשמחתי אני כבר לא מועמד אלא עובד מרוצה, וגם לא בא לפגוש את החברים מחניון רידינג אחרי שיגררו לי את האוטו. (באיזור נמל תל אביב גוררים כל הלילה!).

תם תהליך חיפוש העבודה. חתמתי על חוזה. מחר אני מתחיל לעבוד. אני מקווה שזה יעבור בשלום, ושאני אתרגל להיות בן אדם שקם כל בוקר לעבודה. 4 חודשים עברו מאז הפעם האחרונה, והחופש עשה לי ממש טוב. יש לי אנרגיות חדשות אחרי החופש? מיציתי את החופש? לא יודע. אני רק מקוה שיהיה כיף בעבודה, וכך לא יהיו לי געגועים קשים לחופש. בטוח יהיו לי געגועים, רק שאני מקוה שזה יישמר על אש קטנה.ו 

סופו של תהליך החיפוש היה מורט עצבים. ביום שלישי קיבלתי טלפון שהזמין אותי לבוא כמה שיותר מהר כדי לקבל הצעה לחוזה. היתה שיחה נעימה ובסופה קיבלתי הצעה.

הבעיה היתה הזמן. כיוון שמועמד אחר לאותה חברה נדרש לתת תשובה לחברה אחרת, הוא הלחיץ את החברה אליה אני התראיינתי, והם הלחיצו אותי. הם ביקשו תשובה לבוקר שלמחרת.

משם נסעתי לחברה השניה, שמראש נקבע שאקבל מהם הצעה לחוזה. הם הציעו הצעה מאוד מסודרת וביקשו תשובה רק עד יום חמישי. נרגעתי. זה נורא רחוק.

בינתיים עוד לא קיבלתי תשובות מהחברה השלישית, שהעבירה אותי מסע ייסורים. התקשרתי אליהם וגם הפעלתי את חברת ההשמה. הם אמרו שעוד להם תשובות ממבחני התופת, אבל שהם ינסו “לזרז את הענינים”.

יום רביעי: הצלחתני לקבל דחיה לאחר הצהריים מהחברה הראשונה. בינתיים ביררתי עוד כמה פרטים אצל החברה השניה.

בצהרים קיבלתי תשובה חיובית מהחברה השלישית. חששתי שזה יסבך אותי: שלוש אפשרויות זה יותר קשה משתיים. לשמחתי ההצעה היתה דווקא מהחברה שהכי מצאה חן בעיני, ומבחינה כספית היא היתה הכי טובה.

ההבדלים בין ההצעות היו מאוד מאוד קטנים. כלומר, זה לא עזר לי להחליט. נשארו לי שעתיים לתת תשובה לחברה הראשונה. בזמן הזה גיבשתי את דעתי.ו הספקתי להתייעץ עם המון אנשים בזמןו קצר.ו  הגעתי למסקנה חיובית לגבי החברה השלישית. כלומר, הייתי צריך לדחות את ההצעה של החברה הראשונה. כשנתתי את התזובה השלילית, הייתי מאוד נחמד והחמאתי להם בכנות גמורה. אין לי ספק שאם זאת היתה ההצעה היחידה באותו זמן, הייתי מקבל אותה באהבה ולא הייתי ממשיך לחפש. אני מקוה שדחיית התשובה שלי לא דפקה את המועמד האחר שלהם. בכל זאת, הם היו מאוד מאוכזבים.

ביום רביעי אחר הצהריים היה לי הרבה זמן כדי לשקול את ההצעות הנותרות. אמנם כבר הייתי מגובש בדעתי, אבל לא נתתי לעצמי מנוח. המשכתי בהתייעצויות ובבדיקות אחרונות של ההצעות. בזמן הזה דיברתי שוב עם החברה השניה. שיחת השכנוע כמעט שכנעה אותי ורק סיבכה אותי. בערב יצאתי עם חברים מהצבא, והראש שלי היה עמוק במחשבות. גם בחלומות זה רדף אותי.

ביום חמישי בבוקר הכרעתי סופית לטובת החברה השלישית. הגעתי לחתום על החוזה וקצת להכיר את האנשים. התקשרתי לחברה השניה ונתתי תשובה שלילית, עם מילים דומות לדחייתי את החברה הראשונה. כמה שעות לאחר מכן, הם התקשרו שוב, לשאול אם כבר חתמתי חוזה, ואם אפשר לשכנע אותי. עניתי שכבר מאוחר מדי, ושכבר החלטתי. השתדלתי להיות הכי נחמד שאפשר. ההצעה שלהם היתה טובה וגם מתוך אינטרס, אולי אני אמטרך אותם בעתיד…

זהו. הלכתי לים כדי להנות מסוף החופש הגדול של הילדים בבית ספר, וגם שלי. אני מקוה שעשיתי את ההחלטה הנכונה. גם בלילה שאחרי, חלמתי על זה. היו לי 3 הצעות טובות והיה קצת קשה לבחור. בתור פולני, אני חייב לסבול. לא משנה מה הייתי מחליט, הייתי ממשיך להתעסק עם זה.ו אני בטח אתחבט בסוגייה עוד כמה פעמים.

זהו. המספרים:ו 18 מפגשים ב 12 חברות שונות (אחרי שביטלתי שתי פגישות ביום רביעי). 21 ימים מהראיון הראשון ועד לחתימה או לחלופין 30 ימים מהפנייה לחברת ההשמה ועד לתחילת העבודה.

המספר המענין יותר הוא המשכורת, אבל את זה אני לא יכול לחשוף. גם לא את ההצעות האחרות. אולי את שמות החברות אני כן יכול לחשוף, אבל יש סיכוי שבטעות מישהו מהם קורא את זה, ואז זאת בעיה…

מה יהיה עם הבלוג? עכשיו שאני מחליף מצב צבירה ממובטל לעובד במשרה מלאה (רחמנא ליצלן) יהיה לי הרבה פחות זמן. אני מאמין שכבר נכנסתי לשוונ, ושאני אמשיך לכתוב. אני נהנה מזה,ו אפילו שהרבה פעמים אני כותב לעצמי.ו אני חייב דיווח מסוף השבוע המענין של שלום עכשיו, ועוד איזה פוסט או שניים שיושבים לי בראש.

אני אשתדל לספר איך ההתאקלמות בעבודה…

ו 

זה השבוע השלישי שאני מחפש עבודה. אמנם דברים מתקדמים די יפה, אבל אני כבר קצת מותש. כבר הייתי ב 15 מפגשים ב 11 חברות שונות.

בהתחלת החיפוש הרגשתי שאני מצליח לבטא את עצמי לא רע, וזה אף השתפר בהמשך. זכיתי לפידבק חיובי ולהמשך תהליך בכל המקומות, וגם באתי בכיף לכל ראיון. בימים האחרונים, עם התגברות הקצב, אני מרגיש מיאוס. עוד פעם לספר את כל הסיפור שלי. אם בהתחלה הייתי חושב, מאלתר ואף זורק קצת בדיחות, בהמשך כבר לא היה לי כח. בימים האחרונים, כל שאלת “ספר לי על עצמך…” מלווה ברצף מונוטוני של אותו סיפור. אני שם אוטו-פיילוט, ומריץ את הקריירה המקצועית שלי ביעילות אך באופן משעמם. ההתלהבות שהבעתי כאן אבדה.

בנוסף, היום קיבלתי כמה דחיות, וזה פגע בי, בעיקר באיזור האגו. האכזבה הכי גדולה באה מחברה שהתלהבתי ממנה, במיוחד מהתפקיד אליו התראיינתי. את הדחיה טרם קיבלתי באופן רשמי, אבל זה כבר הועבר אליי מחברת ההשמה. חבל. במקום אחר, שלא התלהבתי ממנו, אני הרסתי לעצמי את הסיכוי עוד בטרם התראיינתי. אמרתי להם בטלפון שכבר הייתי אצלם, ושהם דחו אותי לתפקיד שרציתי, אבל הציעו לי משהו אחר שאז אני לא רציתי. בקיצור, אחרי שהזכרתי להם את העבר, הם ויתרו על העתיד. גם מעוד חברה קיבלתי דחיה. אמנם גם אני לא התלהבתי מהם, אבל האגו שלי רצה שאני אהיה זה שיגיד להם לא. זה כמו לצאת עם בחורה מכוערת ואז לשמוע ממנה שהיא לא רוצה אותך.

אבל הפסקה הקודמת לא משקפת את המצב הכללי. כפי שכתבתי כאן, יש שלוש חברות שאני איתם במגעים מתקדמים. אחת זימנה אותי לשתי פגישות כלליות ואז זימנו אותי כדי להוציא עלי להציע לי חוזה. מהיר, מפתיע ומחמיא. נראה מחר מה הם יציעו. חברה אחרת עשתה תהליך יותר מסודר של ראיון מקצועי, מנהל פיתוח ואז מנכ”ל. אם לא יהיו תקלות, הם יציעו לי חוזה. הם עשו קולות של אי שביעות רצון מציפיות השכר, אבל אני מאמין שיהיה בסדר. גם אני במקומם הייתי עושה כך.

והחברה האחרונה, העבירה אותי תהליך ארוך ומייגע. בפגישה הראשונה, שני ראיונות ומבחן. בפגישה השניה, כנ”ל. ואחרי שהגעתי עד הלום, הם שלחו אותי ליום מבחני אישיות. אתמול הייתי במכון התופת. זה היה מתיש נורא. לא הבנתי מה אני עושה שם, במיוחד בדינמיקה הקבוצתית. מסביבי ישבו מנהלים בתחום הפיננסים, שרצו להתקדם לתפקידים בכירים יותר. כולם היו צריכים להביע דעה, להשתתף, להקשיב, להתפשר וכו’. לקחתי את זה בקלות. נראה לי שהצלחתי. זה היה רק חלק אחד מני רבים. בשמונה וחצי שעות (!) ארוכות התראיינתי על ידי פסיכולוג, ציירתי עצים, עשיתי מבחנים מהירים על המחשב, ועניתי על שאלון ארוך ביותר, בו חשפתי את כל הסודות. כשיצאתי משם הלכתי כמו שיכור. רק שמחתי שזה נגמר. לא סבלתי יותר מדי, אבל הייתי מותש. אני מקוה שהצלחתי, אבל אולי לקחתי את זה יותר מדי בכיף. נראה בעוד מספר ימים.

אני מנסה לא לקבוע ראיונות חדשים. בכל זאת, מחכים לי עוד 4 עד סוף השבוע. איך אני יכול שוב לבוא רענן ונלהב? בגישה של מיאוס ושעמום קצת קשה להצליח…