Category: עברית

בצד שלנו: לפחות שני הרוגים, ועוד הרבה פצועים בכל איזור הצפון. ובונוס – טיל על חיפה.

בצד שלהם: 52 הרוגים, סגר ימי ואווירי ולשמחתי גם הרבה נשק של החיזבאללה שהושמד.

כמובן שזה בכלל לא משפיע על תל אביב. החיים פה הם כתמול שלשום. אבל, זה די מבאס. משעה לשעה עוד הסלמה, ואי אפשר לדעת כמה זמן זה יימשך. אולי ההסלמה המהירה תביא גם לסיום מהיר של הפיצוץ הזה. אחרת זאת מלחמה.

כולם מאוחדים סביב הצבא, והפטריוטיות וכל זה. זה אולי טוב וחשוב, אבל זה עלול למנוע כל ביקורת. זה גם ידחוק כל נושא כלכלי לשוליים, או מחוצה להם. כמו שמרקל, בגרמניה ניצלה את המונדיאל כדי להעלות את המע”מ, ככה עלול משרד האוצר ופקידיו המתוחכמים להעביר כל מיני גזירות רעות, ואף אחד לא ישים לב. ממשלה חברתית, כנראה שזה כבר לא מענין.

איזה בלאגן !

בסופו של יום: 2 חיילים חטופים, 7 מתים, טנק מפוצץ, דיבורים על צווי 8 ומלחמה.

איך זה קרה? זה כישלון ענק של הצבא. כל אזרח יודע שהחיזבאללה מתכוון מתישהוו לחטוף חיילים. זה גם קרה לפני כמה שנים.ו בצבא בטח יודעים את זה יותר טוב ממני. זאת פאדיחה רצינית. מסתבר שהאוייב החלש קצת יותר פיקח מאיתנו. אכזבה. אולי יפיקו את הלקחים, או משהו כזה.

חבל שהתוצאה מובילה את הפוליטיקאים. אם המתקפה הרחבה של החיזבאללה היתה נכשלת, כנראה שחיל האוויר היה מפציץ כמה שדות בלבנון, ואחרי יום יומיים זה היה נשכח.

מישהו עם דעות רחוקות משלי, אמר לי שצריכה להיות תגובה חמורה גם אם המתקפה נכשלת. עצם התעוזה להוציא התקפה כזאת פוגע בנו, ובכושר ההרתעה שלנו.

עוד אין לי דעה על מה צריך לעשות. בטח לא יחלישו את החיזבאללה, יפגעוו בהרבה אזרחים, ינתקו את החשמל, ונוכל שוב לזכות בגינוי מהעולם. אולי החיזבאללה יגיב תגובה קשה בסגנון התקפה בצפון, ואז יהיה צידוק לצעדים יותר חריפים. דמשק, היר ווי קאם !ו שגעון !

לצערי, הפעולות הצבאיות החריפות בימים הקרובים,ו יהיו יותר התעצבנות על כשלון הצבא היום. הן טובות בעיקר לפוליטיקה הפנימית, וחוששני שלא יועילו מול האוייב.

הלוואי שאני טועה, והחיזבאללה ייפגע מאוד, בלי תופעות לוואי קשות.

בשבוע שעבר הצטרפתי לנשות מחסום ווטשו בביקור בשטחים. לא דרכתי במקומות האלה מאז השירות הצבאי שלי באמצע שנות התשעים, ככה שהרגשתי קצת כמו תייר. גם לא ממש עשיתי שם שום דבר משמעותי. בכל זאת מובטל. טוב, זה גם ארגון של נשים, ואני לא אסכן את הגבריות שלי.ו ו 

ביקרנו במחסום חוורה, מעט דרומית לשכם. זה אחד המחסומים הגדולים בשטחים, ששולט על היוצאים משכם. זה בסדר, הם ייתקלו בעוד כמה מחסומים, לא משנה לאן יפנו.

לשמחתי, זה היה יום רגוע, כלומר מעט פלסטינים בחרו לצאת לדרכים. זה אפשר למארחות שלי להסביר לי מה קורה שם. מסתבר שרוב המחסומים הם מחסומים פנימיים, כלומר לא בדיוק מגנים על תושבי ישראל או על המתנחלים. כשהייתי בנפאל, זה תמיד הצחיק אותי שעצרו את המקומיים שם לביקורות בכל מקום. שמחתי שיש Tourist bus שנוסע יותר מהר.

כאן זה קצת פחות מצחיק. זה קורה פחות משעה מתל אביב, ומי שעושה את זה, זה הצבא שגם אני שירתתי בו. לפחות החיילים שפגשנו היו נחמדים.

חוץ מזה, כל פלסטיני שמספר תעודת הזהות שלו נראה חשוד, מעוכב עד להודעה חדשה. בהרבה מקרים, ראיתי איך נשות הארגון עוזרות לשחרר את המעוכבים. כל הכבוד. מסתבר שעצם הנוכחות שלהן עוזר לשחרר מעוכבים, לפתוח עוד תור למכוניות כדי להקל את העומס, וגם להתנהגות יותר אנושית מצד החיילים.

עוד קטע לא נעים שנתקלתי בו הוא הכבישים. אמנם כבישים טובים, אבל חלקם מיועדים ליהודים בלבד. רק כשרואים את זה מבינים את מושג האפרטהייד. אם כביש א’ מוביל להתנחלות, אז הוא בדרך כלל הופך לכביש ליהודים בלבד. אם כביש א’ הופך לכביש ליהודים בלבד, וכביש ב’ חוצה אותו, אז יש מחסום ליד צומת הכבישים. נוסעי כביש ב’ הפלסטינים לא יכולים לחצות את הצומת עם מכונית. הפלסטינים נאלצים לרדת מהמכונית, לעבור במחסום, ולקחת מונית מהעבר השני של הצומת.

בכל מה שאני מתאר, אין ירי, אין מכות, אין התעללות אן סיפורים דרמטיים. אבל המציאות היומיומיתו של המחסומים היא מספיק מדכאת.

עוד תמונות.