ביפו מתקיימת מדיניות על רקע לאומני. כמובן שיש את ענין הנדל”ן אבל קשה להתעלם מהנושא הלאומי. כיום יש תוכנית לפינוי 400-500 משפחות. הועד העממי, תחת הסיסמא “הזכות לדיור” נאבק בתוכנית, אבל הוא קצת מפורר מבפנים.
רקע הסטורי
אחרי מלחמת העצמאות, הערבים שנותרו ביפו היו אוכלוסיה יותר חלשה. התושבים היותר חזקים ברחו / גורשו (תלוי בתפיסת ההסטוריה). בתיהם של התושבים שלא נשארו ביפו עברו לידי האפוטרופוס הכללי ומשם למנהל מקרקעי ישראל.
הממשלה ריכזה את ערביי יפו בשכונת עג’מי שקרובה לים, וחילקה להם את הבתים. בשנות החמישים והשישים הגיעו גלי עליה גדולים. העולים שוכנו במקומות שונים ביפו, וגם בשכונת עג’מי. לעתים נחצו בתי השכונה לשניים, בין הערבים לעולים.
בהמשך השנים, עזבו העולים לשכונות אחרות ולערים אחרות, והותירו חצאי דירות ריקית שנאטמו. לכל אורך השנים לא ניתנו היתרי בניה לערביי יפו. העיר כולה היתה תחת “הקפאת בניה”. התושבים שהתרבו נשארו בשכונה והתרחבו בתוכה. ללא היתרים. בין אם על ידי סגירת מרפסת, או פלישה לחצי הדירה הריקה או הרחבה יותר משמעותית של המבנה.
ההתעוררות של השנים האחרונות
כעת, כשאין מספיק מקומות לבנות בתל אביב שקרובים לים, יזמי הנדל”ן פושטים על יפו. זה כבר התחיל עם המתחם הסגור והמאיים שנקרא אנדרומדה. היה גם את פרוייקט “חצרות יפו” בעל המסדרונות הארוכים והדירות הקטנות, שלא ממש התרומם.
חברת עמידר, שבבעלותה בתים רבים בשכונת עג’מי, שואפת לפנות את הדיירים שגרים בשכונה בדמי מפתח. מסתבר שאת “החוק להגנת הדייר” אפשר להפוך בקלות ל”חוק להגנת עמידר”. דמי המפתח אותם שילמו התושבים הערבים הפכו להיות כסף קטן.
התופעה מתגברת בשנים האחרונות. חברת עמידר לא רואה בזה תופעה, אלא אוסף מקרים פרטניים. באופן רשמי, הם לא מכירים בקשר בין עליית מחירי הקרקעות לבין הדחיפות לפנות את הדיירים. שנים של הקפאת בניה היו ביפו, וכעת מישהו אחר יוכל לבנות.
אז מה האפשרויות העומדות בפני הדיירים? עמידר מציעה להם פיצוי. הפיצוי הוא פרופורציונאלי לערך הדירה שהיה לפני שנים רבות. לחלופין, על פי החוק, הדיירים יכולים לקנות את הדירה במחיר של שני שלישים משוויה. במקרה הזה, מדובר בשווי הנוכחי, המאוד גבוה.
דוגמא: 100,000 ש”ח פיצוי עבור דירה מסויימת. בכמה נמכרה הקרקע? 700,000 דולר. יזמי הנדל”ן משטחים את הקרקע ובונים בניני יוקרה. והדיירים? הולכים לחפש.
איפה עומד המאבק?
המצב לא טוב. ליזמים, ולעירייה יש את כל המידע. לתושבים, אוכלוסיה חלשה מלכתחילה, אין את כל המידע. בנוסף, הועד העממי ביפו אינו מספיק מגובש ואינו מצליח להיאבק בצורה מאורגנת. חלק מהמאבקים מסתיימים בנצחון של התושבים, וחלק בנצחון של עמידר או העיריה.
לסיכום, המצב ביפו, אבל לא רק ביפו מתחיל להיות קודר לאנשים שאינם עשירים במיוחד. השער של טיימאוט מוקדש השבוע לקדחת הבניה בתל אביב.
אני מקוה שכוחות השוק יירגעו, או לחלופין שיוסי שריד ירגיע אותם.
Comments are closed.