כל כך טוב להיות חופשי. אין כזה דבר שעון מעורר. אפשר להתמרח עם כל דבר. יש זמן לקרוא ספרים. יש זמן לנגן. יש זמן לקרוא בלוגים במשך שעות. יש זמן להכל. מתאימה לי הפוזה של The Dude בביג ליבובסקי.
למה?ו אחרי התלהבות ראשונית של חודש חודשיים, זהו עוד פעם שגרה קבועה של חמישה ימים רצופים שנראים אותו דבר. אותם שיחות על איך שקשה ביום ראשון, ואיזה כיף ביום חמישי שהגיע סוף השבוע. למרות הכסף הטובו בהייטק, זה עדיין לעבוד בשביל מישהו אחר, שעושהו עליך הרבה יותר כסף.ו עוד פעם קטעים כמו:” על מה אתה עובד עכשיו? לא משנה. עזוב הכל יש מצגת”. “תשמע, יש קצת לחץ עכשיו,ו אז אם תוכל לבוא ביום שישי זה יהיה אחלה.”. “אנחנו מרוצים ממך, אבל כפי שאתה יודע, המצב כרגע קשה, אז זה לא הזמן להעלאה / חופשה” ואחר כךו “שמעתי שאתה רוצה לעזוב, אז בגלל שאתה חשוב לנו, ניתן לך XYZ “. “פה זה כמו משפחה (תישאר יותר שעות)”. מי שעבד באותה חברה תקופה מסויימת בטח יודע על מי אני מדבר. אם לא, אז הסרט Office Space מראה את זה טוב.
טוב נו, בכל זאת שלחתי פעם אחת קורות חיים. חבר שלי ביקש ממני לשלוח לו. אם אני אתקבל הוא יקבל בונוס. אז כמחווה לחבר, שלחתי לו את קורות חיי. פרצה בסכר? תחילתו של כדור שלג? לא. מאז לא שלחתי כלום. אולי בשבוע הבא…
ו
Comments are closed.