שטרן 1 – רבע בירה להמונים

שטרן 1 הוא בר בירה ונקינקיות חדש. ניתן להזמין שם רבע בירה. והמחיר – חצי מחיר של חצי בירה. כל כך פשוט. איך לא חשבו על זה קודם? זה גם מאפשר לטעום מגוון רחב של בירות, וגם לא תרגיש פראייר. לצאת פראייר זה הכי גרוע! אז פה הבעיה נפתרת. ויש עוד יתרונות למקום. סקירה מהירה על המקום

שטרן 1, ממוקם בכתובת המפתיעה שטרן אחד. זה יוצא בפינת (יצחק ידידיה) פרנקל, בשכונת פלורנטין. לא במקרה, המקום נמצא כמעט ממול לבית הקאווה והטאפאסים קורדובירו, השייך לאותם בעלים. את חנן רביב אני מכיר עוד מימיו כמנהל של “נורמה ג’ין”. האווירה במקום קצת מזכירה את הנורמה בימיו הראשונים.

יש 13 סוגים של בירה מהחבית. אני אישית מקורב לבירה הבלגית ברבר (בגרסת הבלונד), פרנסיסקאנר הגרמנית, וכן לבירה לה-שוף מבלגיה. כאמור, ניתן להזמין את הבירה בכוס של רבע ליטר, ובחצי מחיר של חצי. מלבד אפשרות הגיוון והתחושה שלא נדפקתם, אלה מכם ששותים לאט ייהנו מבירה קרה יותר.

גם מהבקבוק, המגוון רחב. יש יותר ממאה סוגים, עם נציגות נאה לאימפריה הבלגית, וכן לא מעט בירות בוטיק ישראליות. אהבתי במיוחד את בירת ה”לאפינג בודהה – טריפל בלגי קלאסית” המיוצרת כאן באדמת איירץ הקודש. ידידי ואני שכללנו את שיטת הרבעים, ואף חלקנו בקבוקים. זה מעצים את המגוון עוד קצת…

גם חובבי הוויסקי ייהנו ממגוון מכובד ביותר של המשקה. לא יצא לי לבדוק את הנושא לעומק, אבל אורך התפריט נראה מבטיח. האוכל מורכב כרגע מנקניקיות ונקניקים. אהבתי במיוחד את נקניקיית החזיר הגרמנית בראדוורסט, אבל שאר יושבי השולחן העדיפו דווקא נקניקיות מרגז או צ’וריסוס.

דבר נוסף שמזכיר את נורמה ג’ין בימיו הראשונים הוא המוזיקה. יש לא מעט קטעי בלוז ופאנק מלא באסים. לי זה משתלב מצויין עם הבירה. יש לציין שהמוזיקה לא השתלטה על המקום. בשני הביקורים שלי שם הייתי בקבוצות של 6-7 אנשים, והיה אפשר לדבר ללא מאמץ.

בעלי הבית של השטרן 1, רביב ויהונתן “ג’ונסי” הלר, מסתובבים בין המסובין ודואגים שהכל יתקתק. המקום נפתח ב 24.12, ועדיין יש שם קצת ריח של חדש. לא הכל היה מוכן בביקורים שלי יומיים ושלושה ימים לאחר הפתיחה. בהמשך מתוכנן חדר לאירועים ובטח עוד בירות…

כשאני כותב את השורות האלה, בא לי לקפוץ לשם שוב.ו אני מקווה שהמקום ישמר את האווירה האווירה המצויינת שיש שם כעת, ולא יהיה אובר-פופולארי כמו הנורמה ג’ין, או מכונה להדפסת כסף כמו הננוצ’קה.

בכל מקרה, מברוק לחנן ויהונתן. היובש בגרון קורא לי אליכם. תמונה של שטרן 1 תצורף אחרי הביקור הבא…

קומפורט 13 – חמדנות מכוערת

באנו לשמוע מוזיקה ולרקוד בהופעה של התפוחים. לצערנו התנאים הפיזיים הקשים האפילו על המוזיקה הטובה. מועדון הקומפורט 13 בפלורנטין הדגים חמדנות ישראלית מכוערת מהתחלה ועד הסוף.

מיקסום רווחים

כבר בכניסה היה תור ארוך וצפוף. למזלנו, כמקורבים ללהקה, הגענו לתור של הקובינטורים ולא חיכינו זמן ממושך. למרות שהיינו מקורבים, כרטיס הכניסה עלה 70 שקלים. המחיר לא נורא כשלעצמו, וכנראה היה גבוה יותר למי שאינו מקורב.

אחרי שנכנסנו, רצינו איזה דרינק קטן לפני ההופעה. שימו לב למחירים: 28 שקלים לערק עם מיץ לימון, 41 שקלים לג’ין וטוניק, וו 24 שקלים לצ’ייסר צנוע של Bad Apfel. אני רוצה להזכיר שהיינו בפלורנטין, לא באוסלו. הקומפורט 13 לא הסבו נחת במחירים.

טוב, כולם צריכים להתפרנס. הצטערתי שלא הברחתי את הפלאסק שלי, אבל יאללה, באנו להנות.

ג’ונגל

באנו להנות, ולכן ניסינו לראות את הלהקה. לא העזנו להיכנס לרחבה המרכזית, אלא נשארנו למעלה, קרובים לבר. גם שם, הצפיפות היתה קשה. תנועת האנשים אל הרחבה המרכזית וגם החוצה לכיוון הבר והשירותים היתה אינטנסיבית ומתישה. מדי פעם הייתי צריך להזכיר לעצמי שאני בהופעת מוזיקה שבאתי אליה מרצוני, ולא בתור ללחם בסומליה.

שלמה בר מהברירה הטבעית הצטרף לתפוחים ונתן תוספת נאה ומלאת אנרגיות להרכב. בגילו המתקדם הוא בכושר שיא. למרות ההנאה הצרופה מהנגינה של התפוחים ומהתוספת של בר, ה”ברירה הטבעית” הכריעה אותנו: אחרי שהוא ירד מהבמה, הוכרענו ונסוגנו אל מאחורי הבר.

את הקאבר המעולה ל On a Plain של נירוונה כבר שמענו מרחוק. גם האחים רמירז נשארו בבחינת חוויה קולית בלבד.

בדרך החוצה רכשתי את האלבום השלישי של הלהקה, שהיה חסר לי באוסף. שמחתי לראות שמחירו שם היה 40 שקלים – מחיר שווה לכל נפש. השתכנעתי שהלהקה אינה שותפה לחמדנות המכוערת של הקומפורט 13 שאירח אותם.

קומפורט 13 מנצל את הקהל המטומטם (גם אני חמור)

בגדול, אין לי בעיה שהמקום ירוויח: מחיר כניסה גבוה? סבבה, אני אשלם. בא לי דרינק? אני אשלם. אבל תנו שירות סביר! הצפיפות המוגזמת לא רק שלא איפשרה לרקוד, אלא גרמה להתעסקות מתמדת בהישרדות במקום.

אני מקווה לראות את התפוחים במקום שמכבד את הקהל הנאמן שלהם.

אני מקווה שהבעלים של הקומפורט 13 ישנו את דרכיהם המכוערות.

לצערי, האשמה היא גם על הקהל, ובמיוחד עליי. לפני כשנתיים וחצי כתבתי בפוסט איך להרוס הופעות על הופעה של התפוחים של הקומפורט 13, אז סבלתי מהצפיפות הנוראה ולא נשארתי עד סוף ההופעה.

לא חוזר לשם. נשבע!

לא כולם עומדים על הרגליים ביום העצמאות הזה

יש כאלה שכל יום הוא סבל בשבילם, וביום העצמאות הם לא מרגישים עצמאיים. אני לא מדבר על חללי מערכות ישראל, אלא על כחמישית מאוכלוסיית ישראל שחיה בעוני, ונאבקת יום יום על הישרדותה.

חמש שנות צמיחה כלכלית לא הגיעה אל העניים. מספרם עלה דווקא בתקופת שגשוג. כעת, כשיש מיתון, מצבם מחמיר. הם לא פוטרו מההייטק ויחיו על החזרי המסים ועל הפיצויים. הם צריכים להיאבק בביטוח הלאומי שהחמיר את התנאים לעזרה מהמדינה.

מי שחי בעוני לא מרגיש עצמאי, אלא נמצא במלחמת שחרור תמידית או במלחמ התשה תמידית. ישנם הרבה מיתוסים על העניים בארץ שלנו. יש רבים שחושבים שהעניים גרמו למצבם ושכולם עלוקות. צמצום הקצבאות יצמצם את העוני. יש עוד מיתוסים.

יואב ויאיר, מלחץ חברתי, מפריכים אחת לאחת את המיתוסים הקשורים בעוני, בפוסט משובח. לכו לקרוא!

ובינתיים בעיר הציונית תל אביב, המשטרה מתעללת בעסקים בפלורנטין, בתזמון ממש ממש מקרי. אם כן, את חגיגות העצמאות שלי אעשה בשכונת פלורנטין החופשית. אין כמו מסיבות רחוב. בשביל זה הקימו את העיר, לא?

חג שמח!

גילדה לבעלי ממון

הגילדה הוא הבר הקרוב ביותר לביתי. ביקרתי בו ביום הפתיחה לפני כשנה וחצי, אבל כמעט ולא חזרתי לשם. תמיד מפוצץ שם בפנים, וגם בחוץ יש לא מעט אנשים. גם בפוסט על הגילדה, יש לא מעט תגובות שליליות.

בינתיים דבקתי בארמדילו כבר השכונתי שלי. ובכל זאת, אתמול הצטרפתי לאירוע Green Drinks שאורגן על ידי פעילי הבלוג הירוק Green Prophet. המקום לא היה מפוצץ, והיה נעים לשוחח איש עם רעהו. היו שם פעילים ירוקים מכל מיני מקומות, וניכרה נטיה לדוברי אנגלית, עולים אמריקאים ובריטים.ו גם הבלוג המדובר הוא באנגלית.

ובכל זאת, יצאתי בתחושה רעה מהגילדה. הזמנתי בירה מבקבוק – שימאיי כחולה. הבירה הבלגית המשובחת הזאת אינה זולה, ובכל זאת – 41 שקלים לבקבוק בירה! הייתי מאוכזב, ולא לטובה. אוסיף רק שהמלצרית לא היתה נחמדה.

המשך הערב היה בהחלט מפצה – הופעה של Solstice Coil בתאטרון תמונע. גם הופעה טובה, וגם חצי הוגרדן מהחבית במחיר נורמלי – 23 שקלים.

סולסטיס קויל בהופעה בתמונע
סולסטיס קויל בהופעה בתמונע

ובכלל, תאטרון תמונע האלה בסדר. בשבוע שעבר ראיתי שם את המחזה “נשי טרויה”. נהניתי והתחברתי למחזה, למרות שאינני חובב תאטרון מושבע. החוויה כללה גם שיחה עם השחקנים והבמאי לאחר המחזה. זה היה מאוד מענין, והוסיף המון.

נשי טרויה - אחרי ההצגה
נשי טרויה - אחרי ההצגה

חוויות מחדר המוזיקה

ה”מיוזיק רום” מתהדר במיקום איכותי, ובתדמית של מקום איכותי – בעליו מחזיקים גם ב”זאפה” ברמת החי”ל. הייתי השבוע פעמיים במקום. חוויה אחת היתה טובה, ואילו השניה היתה על טהרת ה suffering.

מיוזיק רום
יוחאי בלום

ביום שני יצא לי סופסוף לראות את יוחאי בלום מופיע (מייספייס). הכרתי אותו במקרה בבאר לפני מספר חודשים, ותמיד איכשהו פספסתי הופעות שלו. הפעם התייצבתי במיוזיק רום. המזגן הנעים, הקהל הנאה והתאורה מהבר היו נעימים.

ההופעה, שהתחילה בזמן, היתה מעולה. יש לו הרבה שירים יפים. המלים האישיות והלחנים העדינים תפסו אותי. גם הסולואים שהוא הרביץ על הקלידים היו מוצלחים.

ליוו אותו צוק על הבס, ועופר לוי על התופים שהוסיפו אווירת רוק’נ’רול. השיר “ציפיות” היה חזק במיוחד, וביטא בצורה מצויינת התרבות של הדור שלנו. (אופס, קלישאות).

מרסדס בנד

ערב שבת קודש, הגענו חבורה גדולה לראות את המרסדס בנד. בנוסף על מחיר הכניסה (20 שקל, לא גבוה), היינו מחוייבים למינימום הזמנה. כבר משונה משהו: או שלוקחים כניסה, או cover charge, לא שניהם.

באופן רשמי, ההופעה היתה אמורה להתחיל ב 22:00. חלילה לא ציפיתי שתתחיל בזמן, אבל 00:45 זה ממש מוגזם.

בזמן ההמתנה אנשים זרמו פנימה והזרימו הרבה עשן סיגריות. הכל נשאר בפנים. אף ענן עשן לא יצא החוצה. אני לא רגיש לעשן סיגריות, ואף מתנגד לחוק העישון, אבל במרתף זה היה כבד מנשוא: לא רק שהיה קשה לנשום, העיניים צרבו עד מאוד.

לא נשארנו עד סוף ההופעה. למעשה, היינו רק בהתחלה. המרסדס בהחלט מנגנים היטב (מהמעט ששמעתי), אבל קשיי הנשימה הפריעו. בהופעה הבאה שלהם אני מקווה להנות מהמוזיקה.

לאחר ההיחלצות מהמקום, עשן המכוניות של אבן גבירול היה מענג. הלחות הדביקה של אוגוסט בתל אביב החזירה את העיניים לתפקוד. את סוף הלילה ביליתי בשפשופי עיניים ושיעול. רציתי להיכנס למכונת כביסה.

בקיצור, אם אתם הולכים למיוזיק רום, קחו מסיכת אב”כ.

וגם אני מופיע שוב!

ביום חמישי הקרוב, 21.8 ב 22:00, בבלום בר (שוב), אני עולה שוב עם ליאור שיינקופ להופעה שניה בהחלט (פייסובק). והפעם, זכינו בשחקן חיזוק: עמית בירן, חבר נוסף מבית הספר התיכון, יתופף בחלק מהשירים.

אשמח לראות את מי שלא היה וגם את מי שהיה, ואני מבטיח לחייך יותר הפעם!