מילה טובה על הבירוקרטיה הישראלית

אנחנו תמיד נוהגים לקטר על משרדי הממשלה, חוסר היעילות שלהם, ופקידיהם הזועפים. הפעם דווקא יש לי מילה טובה לכתוב עליהם.

משרד הפנים בתל אביב, שנמצא מול קניון עזריאלי, נתן לי שירות טוב. זה התחיל בכניסה למשרד. שם, אמרתי לפקידה אילו ניירות אני צריך, והיא כבר נתנה לי טפסים מתאימים למלא בזמן שאני ממתין. זמן ההמתנה היה כחצי שעה.

כמובן שגם בזה אפשר להשתפר, אבל זהו זמן סביר לאחד המשרדים העמוסים בארץ. את זמן ההמתנה ניצלתי לקפיצה לשירותים, שהיו נקיים למופת. כן, גם זה אמור להיות טריוויאלי, אבל זה לא תמיד היה כך. ולבסוף, הפקידה היתה נחמדה וענינית, וסיפקה את הניירות המבוקשים ביעילות.

גם הביקור הקודם שלי בבנין עבר בצורה סבירה. הייתי זקוק להחזר מס. גם שם, בגוף המפחיד שנקרא “מס הכנסה”, קיבלתי שירות טוב. הסבירו לי אילו טפסים אני צריך למלא, לכמה החזר מס לצפות, וטיפלו בבקשה בתוך הזמן המובטח.

עוד לפני זה, בקיץ שעבר, מצאתי שלשכת התעסוקה גם היא מאוד יעילה. כאן היעילות לא מתבטאת במציאת עבודה, חס ושלום. הם פשוט מאוד יעילים בלא למצוא עבודה במהירות שיא. כל מה שצריך הוא לשים את האצבע. ברגע שהמכונה מזהה את טביעת האצבע, היא מדפיסה ציור של בית, ואז אפשר לחזור הביתה בשלום.

בקיצור, כל עוד אתם לא צריכים את משרד הרישוי, נראה לי שהבירוקרטיה הישראלית לא כל כך נוראית…

צירוף מקרים מופלא

שמח וטוב לב, התחלתי בהכנות לטסט השנתי. מכיוון שאני נוסע במכונית שעברה כבר את גיל ההתבגרות, היא כבר נטולת רסן, וזקוקה לבדיקת בלמים. כמובן שבבדיקת הבלמים התגלה איזה צינור שחייבים להחליף. אחרת, וואי וואי. טוב, אם חייבים, חייבים.

ההפתעה הגיעה אחרי שבאתי למוסך כדי לקחת את האוטו. הוא פשוט לא הניע. שאלתי לפשר הענין, ואמרו לי שהאוטו הניע כאשר הכניסו אותו למוסך, אבל אחרי בדיקת הבלמים, הוא כבר לא הניע. ביקשי שיגרמו לו להניע. כאן התחיל הריב.

הם טענו שאין קשר בין הבלמים למערכת ההנעה. אמרתי שאני מבין שאין קשר בין שתי המערכות, אך יש קשר בין יכולת ההתנעה של המכונית, לבין ביקורה במוסך. על כך הם השיבו: זה צירוף מקרים.

הויכוח נמשך עם אחד המוסכניקים. אני אמרתי שאני משאיר את האוטו עד במוסך עד שאפשר להניע אותו, ואילו הוא הראה לי איך להניע בעזרת חוטי חשמל ואמר שיכולתי לחטוף גם פנצ’ר או התקף לב במוסך, ואין קשר לבלמים.

בזמן הזה, המוסכניק השני ניסה לפתור את הבעיה. לאחר כשעה, הויכוח ביני לבין המוסכניק העצבני לא הגיע לידי הכרעה. מנגד, המוסכניק הרגוע הצליח לפתור את הבעיה.

האוט מניע וגם נוסע! למעשה, כמו קודם. לפחות הבלמים שלי ואני מצויידים בתעודה יפה.

עכשיו רק נותר לעבור את הטסט. אם מישהו מכיר מוסך סביר באיזור המרכז שיהיה מוכן להעביר אוטו ישן (1988) טסט, אשמח לדעת. מוסכניקים מנוסים יודעים איך להעביר טסט בצורה חלקה. מנסיון, אם אלך לבד, יפסלו אותי על יותר מדי דברים.

אתה יודע

שימוש היתר במילה כאילו הוחמר בחודשים האחרונים. בפוסט כאילו כאילו כאילו. די! התרעתי על התופעה הבלתי נסבלת הזאת.

אני מנסה להתאפק ולא להעיר לאנשים על שימוש יתר במילה כאילו. לא תמיד אני מצליח. לעתים אני שואל: זה כאילו או באמת? לפעמים עודף השימוש במילה חסרת המשמעות הזאת מתבטא אצלי בחוסר נוחות, פרצוף משועמם, סובל ומעונה.

לאחרונה נכנס עוד ביטוי לשימוש מוגזם: אתה יודע. גם כאן, המקור הוא מאמריקאית. גם שם משתמשים ב like, you know . גם במקרה הזה, הביטוי הזה מוסיף אוויר חם ומיותר למשפטים יותר קצרים.

מידת החומרה של “אתה יודע” פחותה בעיני יחסית ל”כאילו”. לעתים, שימוש ב”אתה יודע” והנהון של הצד השני, חוסך לשני הצדדים בשיחה חזרה על פרטים ששניהם כבר מכירים היטב. אבל לאחרונה אני עד לאינפלציה חמורה בביוטי הזה. “אתה יודע” כמעט בכל משפט רק מוסיף ג’אנק לשיחה. זה מאפיין כמעט כל אחד בסביבה שלי. חברים, משפחה, קולגות לעבודה ואף זרים מוחלטים.

אז: אולי אני יודע, ואולי אני לא יודע. פשוט תגידו מה שיש לכם להגיד. ותרו על “אתה יודע”. תנו לבן השיח שלכם להנהן או להגיד “כן כן” אם הוא רוצה.

ודי כבר עם הכאילו!

תוכנה שימושית למקופחי מקלדות המולטימדיה

אין לכם מקלדת מולטימדיה מגניבה עם כפתור ווליום? יש לכם מקלדת עם אבק?
מה קורה שאתם מקבלים שיחת טלפון? מנמיכים קצת. וכשנגמרת השיחה? מגבירים.

ולא בא לכם כל פעם להגיע לחלון הווינאמפ / אייטיונס / רדיו אינטרנטי בדפדפן הנכון ובטאב הנכון כדי לשנות את הווליום. מוזג הגינס שבשכונת בלוגלי פיתח את התוכנה הבאה עבורכם:
ווליום קונטרולר 1.0

התוכנה מאפשרת לשלוט על הווליום באמצעות המקלדת, ללא חיפוש ברחבי הווינדוס. גם האייקונים חביבים ביותר.
נסו ותהנו.

חזרה לשגרת בליגה

אחרי שבוע עמוס של עריכה בעבודה שחורה, אני משתחרר מהתורנות וחוזר לשגרת הקשקושים בבלוג. עבודת עריכה דורשת הרבה זמן והשקעה. לפחות ככה נחסכו לי כמה בילויים בזבניים בעיר הגדולה.

מנגד, זה היה כיף גדול. היו לנו סיפורים מענינים. ובעיקר לא מעט סיפורים על זכויות עובדים.

קצת מהדלילות בבלוג מילאה שרון, שתרמה לי פוסט משעשע על מק קבב באנגלית. היא מצטרפת לואן דר גראף אחותך שכתבה אצלי פוסט חזק על מצעד הגאווה לפני כחודש. אני אשמח לארח כותבים נוספים המעונינים להתבטא באנגלית.

בינתיים חנית מריצה פרוייקט כתיבה קבוצתית חדש בניצוחה של חנית. ראיתי שהוא קצר כבר פירות רבים, וגם אני אצטרף לחגיגה בימים הקרובים.

גם בקושי קראתי בלוגים של אחרים השבוע. אז אם תראו אצלכם תגובות לפוסטים ישנים, זה כנראה אני. בזמן בלוגוספירה, פוסטים מתיישנים מהר…