לא רק לגויים, גם לנו היהודים מגיע לחגוג את חג המולד. איך עורכים מסיבה כזאת? קונים כמה כובעי סנטה קלאוס, ומבקשים מהמוזמנים להביא הרבה אלכוהול כמובן. לא צריך יותר מזה. לא ממש הזכרנו את ישו הצלוב או את בואו של המשיח, אלא סתם שתינו ודיברנו שטויות.
שמעתי שבדרום תל אביב נערכו מסיבות כריסמס אמיתיות בקהילות העובדים הזרים. קישוטים, עצי אשוח, אנשים מחופשים לדוד סנטה, ועוד ממנהגי הנוצרים. זה לא כלל שלג, בחורף הזה של תל אביב.
אז לקראת (אל) כנס הבלוגרים / יום כיף לבלוגרים שייערך ביום שישי הקרוב, הנה תמונה שלי מהמסיבה:
יש די הרבה תמונות מאותו ערב, אך חוששני שהם יביכו את המצולמים (כמו שהתמונה שלהלן מביכה אותי, אבל לפחות אני נראה גבוה, ולא רואים את המפרצים…)
לא רק שהעיר הזאת מבזבזת לי את הכסף,לפעמים יש גם תקלות מצערות. זה התחיל בשבוע שעבר כשהלכתי לפגוש חבר מטיול בניו זילנד. הוא רצה לפגוש אותי בנמל תל אביב. אני לא מת על הנמל. כל המקומות הם ענקיים, המוניים, לפעמים יותר מדי מעוצבים, לא ידידותיים למשתמש, וגם לא בשכונה שלי. לא התראינו הרבה זמן, אז אמרתי למה לא. דווקא הריוונדל הזה היה נחמד. כשחזרתי לחניה ראיתי הרבה מכוניות, אבל לא את שלי.
בהמשך השבוע, הוזמנתי למסיבת הפתעה לחבר. היה ממש מוצלח. שתינו רקדנו, שרנו עם המוזיקה. היה שגעון. גם הפעם זה היה מחוץ לרדיוס שלי, אז באתי עם אוטו, וככה כמעט לא שתיתי (וכמובן מיהרתי לגשת למגרש חניה). כשיצאנו מהבר, חברתי ואני, הצענו טרמפ לאחד החברים. הוא נראה שתוי בבר והדיבור שלו היה כבד, אבל דיבר לענין. באמצע הנסיעה, בעוד אני מדבר איתו (בעצם לעצמי) שמעתי חרחורים. פתאום הוא הקיא בתוך האוטו. עצרנו בצד, השקינו אותו במים, ואחרי שהוא סיים להקיא, המשכנו. גם אני הקאתי לא אחת משתיית יתר של אלכוהול. קורה. פתאום עוד פעם נאלצנו לעצור בכדי שהוא יקיא. הפעם שאלתי לאן הוא רוצה לנסוע.
והשבוע, הלכתי בעקבות 
חזרתי לא מזמן מעיר הבירה שלנו ירושליים. נסעתי לבקר שם חבר מהתיכון שגר שם כבר איזה 4 שנים. עוד שבועיים הוא עוזב את העיר, וזאת היתה ההזדמנות האחרונה לבקר אותו ולנשום אוויר טוב באמצע אוגוסט. כמעט תמיד אנחנו נפגשים אצלי בתל אביב. 
עוד רושם חזק שהיה לי מהפעם הקודמת היה בקשר לבנות העיר: הן פשוט לא יודעות להתלבש. חלקם מושכות וחלקם לא, כנראה כמו בכל מקום, אבל הן הורסות לעצמן את ההופעה עם בגדים לא הולמים, יותר מדי סוודרים, סימן ההיכר. אני ממש לא מבין באופנה, והפעם האחרונה שקניתי בגד היתה בהופעה של רוג’ר ווטרס (טישרט מזכרת), אבל בהחלט יכולתי לחרוץ: הן מתלבשות רע. קיבלתי לכך אישוש מעוד חבר תל אביבי ומהמארח הירושלמי שלי.
בדרך חזרה, המארח שלי לקח אותי למקום שנקרא “הסירה” כדי להציץ על “ירושלמיות אמיתית” כדבריו. זה אכן מקום קצת יותר מיושן (ומיוחד) בו זרוקים סטודנטים מבצלאל. גם בדרך החוצה מהעיר נתקלתי בעומסי תנועה כבדים. חשבתי שזה בגלל פסטיבל “חוצות היוצר”, אבל גם כשהתרחקתי מהאיזור היו המון מכוניות על הכביש. ההוראות התלת מימידיות של החבר שלי סיבכו אותי קצת. אני רגיל לימינה, שמאלה וישר. בירושליים יש גם “שמאלה כזה אחרי העליה” ו “איך שנגמרת הירידה קח את הישר היותר ימני”. אבל בכל זאת הסתדרתי: כמעט בכל מקום בירושלים יש שלט כחול “תל אביב”, כך שקל מאוד לצאת מהעיר.