הרשת – הצעדים הראשונים שלי

משחקיית הבלוגוספירה שוב נפתחה. והפעם, על הפעם הראשונה שלי ברשת. או איך הגעתי לשם.

סומנתי על ידי שרון, שסומנה על יד כרמל, יוזמת המשחק המשחק (המקורי במחוזותינו).

כמו שעשו האחרים, אני אתחיל בלהעביר את השרביט: אריק, דרומי, ואן דר גראף אחותך, כוסית עם אובסיית שואה, כמעט 30, לרמן, ושקדיה. אשמח אם תמשיכו את השרשרת.

אינטרנט - תמונה עדכנית

טוב, אז הבעיה שלי היא, שאני לא זוכר יותר מדי. אנסה להעלות מזכרוני. בנשת 1987, לרגל יום הולדתי העשירי קיבלתי מחשב (XT). כבר אז יצא לגעת קצת בתיכנות. אבל לא בזה עסקינן.

המגע הראשון שלי עם רשת מחשבים היה בתחלית שנות התשעים כשבבית הספר התיכון היה פרוייקט של תקשורת עם בתי ספר אחרים. אני לא זוכר אם זה היה BBS או משהו אחר. מה שאני כן זוכר, הוא שהתכתבתי עם אנשים שגרו באיזה חור בערבה, ומישהו שם אמר לי שיש לי שם מוזר. פעם בשבוע היינו מתחברים ומחליפים מסרים. זה לא נמשך יותר מדי זמן. נדמה לי שמדובר ב 1993.

רשת בצורת אינטרנט זכיתי לפגוש בשנת 1996. הייתי בשירות צבאי באותו זמן. אמי, העובדת כמורה, קיבלה חיבור בחינם. הייתי מתחבר אחרי 22:00 כי היה אפשר לגלוש ללא הגבלה במחיר שיחה אחת (ולקוות שאחותי לא צריכה לעשות טלפונים באותו זמן). נדמה לי שהאתר הראשון שגלשתי אליו היה של דיסני, כי זה מה שהיה כתוב בחוברת ההסבר שאמי קיבלה.

תוך מספר חודשים, גיליתי כמה דברים הרבה יותר מענינים. התלהבתי מלגלוש עם נטסקייפ בעולם הגדול. ושעות הייתי מבלה בחדרי ה IRC השונים ובצ’אטים באתרים ישראלים. היו גם סתם שיחות מענינות אבל קשה לי לזכור הרבה חוץ מלחפש בחורות. נדמה לי שרק פעם אחת יצאתי עם מישהי משם.

כשהבנתי שיש יותר מדי בחורים צעירים כמוני ומעט מדי בחורות, עברתי לכיוון השעשועים. עליתי בדמות של בחורה, לעתים כזו שמדליקה את הבנים שיגעתי איזה מישהו כשהייתי בדמות של קצינת ספורט חרמנית שזרקה את החבר הקודם שלה בגלל שהוא היה פסיבי במיטה. לפעמים כזו שמדליקה את הבנות (inbal-f2f בעצם הדליקה גם הרבה בנים). במקרה אחר, יחד עם עוד מישהו, זיהינו מישהו מוכר, ועלינו בתור מישהי מהתיכון של הנמתח. דחפנו לו פרטים מהתיכופוניסט, ועצרנו אותו רק כשהוא עמד להתקשר לבחורה התמימה.

המתיחות האלו היו חלק קטן מהעשייה בצ’אטים, אבל אני זוכר אותם היטב…

ההמשך היה בשנת 1998, כאשר התחלתי בחיל וברעדה לעבוד בחברת הייטק. די מהר הגעתי לפיתוח אינטרנט עם ASP של מיקרוסופט. השאר כתוב בקורות החיים שלי.
דווקא בשנה האחרונה, בה אני מקשקש בבלוגים (סיפור הבראשית שלי), אני לא עוסק בפיתוח אינטרנט. ואולי טוב שכך…

המלצה – הבלוג של כמעט 30

אני שמח להמליץ על בלוג יחסית חדש בשכונת בלוגלי, הלא הוא הבלוג של כמעט30.

לקוראיי הותיקים הוא בוודאי מוכר כחייל האמיץ ד’ מסיפור הכבשים מתוך משחק חמישה דברים. מדובר בחבר עוד מימי הצבא, שנתברך בכשרון דיבור בכמעט כל נושא שבעולם. אז למה לא להפוך את הדיבורים למעשים (כלומר לכתיבה). אז הפעלתי על עליו לחץ חברתי בלתי מתון (כתוב גם באודות שלו), והלחץ נשא פרי .

למרות שהוא צעיר בביזנס, אני רואה שגם בכתב, הבן אדם יודע להתבטא במגוון נושאים, עם הומור רב. לא רק חבר, אלא כשרון בלוגריסטי מבטיח. ולמרות שהוא כותב רק מספר שבועות, הוא גם הספיק להשתתף במפגש בלוגרים מאולתר (ההפגנה נגד אולמרט ביום ה’ האחרון).

אני לא יודע מה הקריטריונים להכנסת בלוג לאגרגטורים. בטח דרוש גם ותק, איכות כתיבה שמגגיר המאגרג, ועוד פרמטרים. אני הייתי שמח לראות אותו מאוגרג.

בקיצור, אני ממליץ.

הדיסק הקשיח שלי חולה, וזה משפיע עלי

הלך לי ההרד-דיסק. זה כואב. רוב המוזיקה והתמונות מגובות על דיסקים, או על המחשב במשרד. ובכל זאת, לא מעט מידע נפל בין הכסאות, והרוח תעיף אותו משם. יש עוד סיכוי שאני אצליח לחלץ את המידע בעשן, אבל המצב נראה לא טוב. ויום אחד אני אצטרך מסמך ספציפי ואגלה שדווקא הוא אבד…

בינתיים רכשתי הרד-דיסק חדש, אינסטלתי וינדווס, והכל עובד חלק. זכיתי בתענוג של התקנה מחדש יותר מדי פעמים, אז זה רץ. כל עוד ויסטה עדיין בבטא (לפני SP1 זה עדיין בטא) ואילו אובונטו המבטיח עוד לא מספיק בשל לטעמי.

הכתובת היתה על הקיר, אבל אני התעלמתי. במשך כחודשיים המחשב היה נתקע, עושה צ’קדיסק אחרי הריסטרט ונתקע שם. קינסלתי את הצ’קדיסק והמשכתי כאילו לא קרה דבר.לא עצרתי לחשוב. נהגתי בחופזה. ששתי אליי הבלוגוספירה כאילו אין מחלות מבית. עד שהמחשב אמר לי “עד כאן!” ולא עלה יותר.

כן, הראש שלי כל הזמן בועדת וינוגרד ובלשכנע אנשים להגיע להפגנה ביום חמישי בערב בכיכר רבין. כתבתי פוסט באנגלית ואני בעיקר מגיב אצל אחרים בנושא.

מספר סימני הזדקנות מוקדמים

טכנולוגית: לתיבת הספאם שלי הגיעה הודעה מאיזו רונית אלמונית שהציעה לי להצטרף לקומונת היכרויות שלושים ומשהו. “לפנויים בלבד” חתם את המייל. אני עוד לא בן שלושים וגם לא פנוי, אז אני לא איעתר להזמנה המפתה. אבל מישהו ברשת חושב שאני כבר בן שלושים. טוב, זה קרוב.

כרונולוגית: השותף שלי, חבר טוב מהתיכון חגג בסוף השבוע את גיל שלושים. החגיגות היו מוצלחות, ולראיה, אני מלטף את הכרס בסיפוק רב ונהנה מראשי הסחרחר. הוא הראשון מהחברים בשנתון שחוגג. מזל טוב דוקטור!

סטאטוסית: לחבר אחר מהתיכון נולדה לפני כשבוע בת במזל טוב. שוב, הוא הראשון מהחברים בשנתון שמביא לעולם דורות חדשים.

Old man in his pilgrimage to the holy temple of Muktinath, Nepal

אבל אני לא מפחד מגיל שלושים. בחודשים האחרונים הפסקתי לפחד. משבר לא יהיה. בהזדמנות ארחיב…

חיבוקים, צילומים וחברים

הייתי שוב באירוע החיבוקים השבועי. התחבקתי עם מי שאני מכיר, והתמקדתי בצילומים (היו ברקים)ו ובקשקושים עם האנשים הנהדרים שהתקבצו שם. אחר כך הלכנו, לילך, טלי, מאי, בועז ושי, לבית של טיף ועידן, שם אכלנו והמשכנו לקשקש. פירוט נוסף, ותמונות הרבה יותר מרשימות, בפוסטים המקושרים.ו ו ו 

אני קצר, כי יש עבודה וכן לצערי ענינים יותר חשובים (בפוסט הבא).

סידרתי קצת את תמונות החיבוקים, לפי תאריכים. העליתי את תמונות האתמול ואת תמונות הפעם שעברה. הנה שתיים:

כרמל רצה לחבק את דאלי

תפסתי ברק - בלי חצובה