הפוך גדול בבקשה

בחודש וחצי האחרונים שאני כאן, קשה למצוא סיבות להתלונן: הכל הולך יחסית חלק מבחינת כל הסידורים הראשונים. יש מערכת חברתית ראשונית וכל כך הרבה דברים לגלות בשכונה ובעיר. כיף כאן והחיים טובים! דבר אחד חסר לי: קפה מוצדק.

איכות הקפה בברצלונה טובה בדרך כלל. כמעט בכל מקום יש מכונת אספרסו, והם מסתדרים איתה לא רע. במקומות היותר טובים, ניתן למצוא אספרסו (הנקרא כאן solo) משובח. במקומות אחרים נוטים להגזים קצת עם כמות המים, כך שאספרסו קצר כאן הוא כמו ארוך בארץ. ביקשת אספרסו כפול? קיבלת ספל גדול. אבל זה לא נורא.

מה שנורא זה החלב. משתמשים כאן בחלב עמיד בבתי הקפה. תופת! זה ממש מחרב את הטעם. לעתים אני מבקש Cortado – תרגום מילולי – שבור. תרגום חופשי – סוג של מקיאטו שבור. לא מדבור בכתם קצף חלב אלא בקצת חלב עמיד (!) בתוך האספרסו. מתרגלים.

קפוצ’ינו אינו בדיוק קפה הפוך – יש עיטורי קקאו וזה מגיע בכוס קטנה. הכי קרוב להפוך זה Cafe con Leche – תרגום – קפה עם חלב עמיד (!). כשאתה חייב קפה גדול עם חלב על הבוקר, בולעים את הצפרדע. השלוק הראשון הוא מאתגר, אבל אחר כך מתרגלים.

אגב, גם במכולות ובסופר מרקטים, חלב טרי אינו נפוץ במיוחד. בפעם הראשונה ששאלתי איפה החלב, הפנו אותי למדף בפינה. לאט לאט מגלים איפה אפשר להשיג חלב טרי (שמחירו דומה למחיר בארץ). גם במקומות האלה, לעתים יש חלב טרי רק בבקבוקים גדולים, או שאין להם באחוזים שומן שונים.

נחמה קטנה

בחזרה לבתי הקפה – יש מקומות בהם מגישים קפה עם חלב טרי. הם מפרסמים את זה כגימיק שיווקי. זה נקרא leche fresca (חלב טרי) או leche fria (חלב קר). לא חייבת להיות קורלציה בין איכות הקפה להימצאות חלב טרי, גם באותה רשת.

Buenas Migas היא רשת קטנה ומקומית של בתי קפה “חמודים”. תרגום השם הוא “פירורים טובים”. פירורי לחם באמצע פסח. השם ירחם! ובכן, בסניף של הרשת בו Santa Clara ברובע הגותי של ברצלונה ניתן למצוא הפוך גדול במחיר של 2.40 יורו (בערך 12 שקלים) בטעם משובח מכל הבחינות. בסניפים אחרים האיכות טעונה שיפור.

לדעתי יש פה פוטנציאל אדיר בשביל רשתות קפה ישראליות – סניף של ארקפה לנדוור או קפה ג’ו היה מאוד מצליח כאן לעניות דעתי.

איפה ההפוך של בן עמי? או של שיח קפה? או למעשה כמעט כל בית קפה בתל אביב עולה באיכות הקפה על 99.9% מבתי הקפה כאן, והגעגועים חזקים…

בית נבנה ונגור שם

יש דירה! אחרי כמה שבועות של חיפושים, נחתנו בבית החדש שלנו. בדרך שוטטנו ברחבי העיר והיינו במו”מ עם מתווכים חלקלקים. קצת על לחפש דירה בברצלונה וטיפה על מה שמצאנו. עברנו רק לפני כמה ימים…

ביזנס

דירה אחת היתה מועמדת בכירה, אבל בעלי הבית נורא חששו. הם רצו את כל ההוכחות האפשריות שאנחנו בסדר – חוזה עבודה, הוכחה ששילמנו בדירה הזמנית, מצב חשבון בנק ואף מבחן מאמץ. טוב, את זה הם לא ביקשו, וגם לא ביקשו להיפגש איתנו. הכל נעשה דרך המתווך. לפחות הוא מצדיק את העבודה שלו. בסוף, אחרי שהם שוב רצו 4 חודשי שכירות כערבות, ירדנו מהדירה הזאת.

ראינו גם דירה יפה שהיתה מנזר בעבר. חבל שלא החליפו את המדרגות – כל חזרה הביתה היא טיפוס לראש מגדל. דירה אחרת היתה משופצת מהניילון. נראתה מצויין. אבל למה לגור בעיר הזאת ולחיות בדירה חדשה לגמרי, בלי מעט טעם מקומי? גם ככה חלק מהרהיטים הם מאיקאה…

מחירי הדירות פה בירידה, כך שיכולנו לקחת את הזמן וגם לבחור רק דירות מרוהטות. בסוף סגרנו על 850 יורו לחודש לדירת 75 מ”ר מרוהטת. דירות לא מרוהטות עולות פחות, אך לעתים גם נראות פחות טוב. המחירים פה זולים מבמרכז תל אביב.

ב 90% מהדירות שראינו, לא היו דיירים בעת הביקור. זה מעיד לא רק על מחירי הנדל”ן היורדים, אלא גם על תרבות קצת שונה – פחות נלהבים פה להראות את הדירה כשיש מישהו בתוכה. מקובל פה שמקבלים את הדירה נקייה – בעלי הבית דואגים לנקות אותה.

ועוד משהו ששונה מישראל – חוקי הגנת הדייר. אם הבנו נכון, חוזה לשנה מכיל בתוכו אופציה לחדש את החוזה באותו מחיר – עד חמש שנים. הפקדנו שני חודשי ערבות. זה דומה למה שמקובל בארץ. הכסף לא יושב אצל בעל הבית, אלא אצל נאמן. אני בטוח שיש עוד חוקים לטובת הדייר…

הדירה שלנו במרחב

הרבה מהדירות פה צרות וארוכות, כך שיש סלון עם חלון גדול, אבל חלק מהחדרים הם נטולי חלונות או בעלי חלונות לפיר פנימי. לשמחתנו בחרנו דירה בה יש שלושה חדרים עם חלון חיצוני – חלון לכיכר עם בתי קפה ועתיקות רומיות. תענוגות.

מבחינת לוקיישן, אנחנו באיזור טוב של הרובע הגותי – לא בורגני מדי ולא דפוק מדי. יש פה סמטאות צרות, כנסיות, בתי קפה, ברים, ומדרחובים. אנחנו מרחק יריקה מ El Born – איזור שעבר ג’נטריפיקציה מלאה, וניתן להשוותו לנווה צדק. אנחנו קצת יותר רחוקים ברגל מ Eixample שהוא איזור שנבנה בסוף המאה ה 19, הבנינים בו יפים אך הוא מלא ברחובות של ארבעה נתיבים. כמו שכונה שלמה של אבן גבירול-ים.

התלבטנו גם לגבי שכונה שנקראת Gracia – יש שם חיים מלאים בשכונה שנמצאת קצת יותר רחוק ממרכז העיר. הרכבת התחתית עובדת פה בצורה מעולה ואולי אפשר לגור יותר רחוק כשהקישור טוב. אבל לפחות בהתחלה, החיידק התל אביבי אומר – רק במרכז.

זאת דירת ארבעה חדרים, אבל הדירות פה בנויות קצת אחרת מבארץ. הדירות הישנות לא תוכננו כהלכה – יש שטחים רבים מבוזבזים כמו איזור כניסה. לפחות האור נדלק באופן אוטומאטי כשפותחים את הדלת. להיט!ו יש חדר די גדול לכביסה. גדול מדי. ויש חדר ארונות רב מימדים ורב מדפים. עכשיו רק נותר לקנות עוד בגדים…

הדירה מרוהטת, וזה כולל שמיכות, כלי מטבח ותנור על גז. משונה. כמובן שחסרים דברים כמו עוד מנורות בטוב טעם ועוד שטויות. ובשביל זה יש את איקאה. גם כאן, השוודים שולטים בריהוט! אפילו יותר מבארץ.

ועוד תמונה לסיום:

על זהות, יהדות וחומוס

אצל הגויים, אין יום חופש בפורים. אה, גם בישראל לא בכל מקום עבודה נותנים חופש בחג המוצלח הזה. לשמחתנו זכינו להיות בשתי מסיבות פורים כאן בגולה הדוויה! קצת חוויות ממה שקורה פה – ישראלים לשעבר, עולים שירדו, צדיקים מאמריקה ועוד.

תיירים ישראלי מציפים את ברצלונה, ולא קשה להיתקל בהם, כמו שמזהים ישראלים בכל העולם. It takes one to know one ואנחנו גם עושים הרבה רעש. אבל כדי לפגוש עוד ישראלים או יהודים שחיים כאן, צריך להכיר מישהו דרך מישהו. זה לא מסובך חלילה, ודי מהר מגיעים להרבה מאוד אנשים.

מעבר לאנשים שפגשנו בביקור הקודם, כעת הגענו לבחורה שמאוד מעורבת בקהילה, או יש לומר, קהיולת יהודיות. ובכן, גם כשיש מעט אנשים, אצליינו היהודים יש הרבה תנועות. לכבוד פורים, היתה קו-פרודוקציה של כמה קהילות בשתי מסיבות שונות.

במסיבה הראשונה, היה חומוס, טחינה ופלאפל! לא, לא נסעתי עד לכאן בשביל לחפש חומוס, אבל אחרי 10 ימים ללא חומוס, הביס הראשוני היה תענוג. יש פה חומוס סביר בהחלט. בסופר מרקט המחיר קצת יקר, מגיע בכמויות קטנות ובצירוף טוסטונים. מתישהו אמצא חומוסיה או מסעדה מזרח תיכונית טובה.

חלק מהמימון למסיבה הגיע מחב”ד. ואכן, היו צדיקים, חלקם בכלל אמריקאים שלא מדברים ספרדית או עברית. צחוקים. היתה גם גברת שסירבה ללחוץ את ידי – היא שומרת נגיעה.

זה לא הפריע חלילה לבחורות אחרות לבוא עם מחשופים נאים, כמקובל גם בחג פורים בישראל. היה מיקס מענין בין ישראלים חילוניים ליהודים מהגולה.

חיפוש עצמי

במסיבה השניה, היתה כבר נוכחות יותר מורגשת של יהודים מדרום אמריקה. חלקם ביקרו בישראל, חלקם היו כמה חודשים בקיבוץ וחלקם גרו בישראל, מדברים עברית, אבל כעת הם פה.

ישראל היא הרצלובית של העם היהודי, and such, אבל השפה די קשה והשינוי גדול מאוד. בספרד, המצב הכלכלי, למרות המשבר הפיננסי, עדיין יותר טוב מאשר בארגנטינה למשל. ו נראה לי שרבים מהם חיים עם שתיים או שלוש זהויות, ושמקום מגוריהם הנוכחי הוא רק תחנת ביניים, אחת מיני רבות – הרבה חיפוש עצמי. חלקם גם מחפשים בן / ו בת זוג. ממש Jdate ו אבל בלי אינטרנט!

באופן כללי, קיבלו אותנו, הישראלים החדשים בסבר פנים יפות. זה קשור גם לחיבה שיש ליהודים בגולה לישראלים אוריגינל, אבל גם בזכות האנשים הספציפיים האלה – הם היו מאוד חיוביים ונחמדים. לא סתם נחמדים, אלא גם בעלי סבלנות לקשקש איתי בספרדית העילגת שלי, ולעזור לי להשתפשף.

הגיוון

כאמור, אני עדיין קצת תייר פה, ולא רע לי עם זה. גם טוב לי עם זה שיש פה המון זרים שחיים פה. העיר מאוד בינלאומית.ו השאיפה שלי היא להנות מהמיקס הזה – גם ישראלים כמונו, גם יהודים דרום אמריקאים, גם מקומיים ספרדים, גם מקומיים קטלונים, וגם זרים אחרים. הסדר ממש לא חשוב.

יצא לנו לראות דירה של בחור אנגלי שחי פה הרבה שנים. הטיפוס לדירה הוריד אותה אמנם מסדר היום, אבל ישבנו לקפה איתו, התיידדנו, ועכשיו אנחנו חברים בפייסבוק! ומעבר לחברות בפייסבוק, יש לו חברה לטיולים, ואלי נצטרף אליו מתישהו לאיזה טרק…

טוב מספיק להפעם. אנחנו בשלבים מתקדמים בחיפושי דירות. יש הרבה חוויות מהחיפוש, ועל כך בפעם הבאה.

שבוע בארץ זרה

כבר שבוע בברצלונה. לא רוצה להיות תייר, אבל גם רחוק מלהיות מקומי. אז להיות קצת תייר זה לא מזיק. העיר יפה, האוכל טעים, האנשים נחמדים וגם מדברים אליי באנגלית כשאני מדבר לאט בספרדית. אז לא תמיד יש ברירה אלא להיות קצת תייר.

אבל זה בכלל לא נורא. כי הרי בניגוד לאימרה הידועה, אכן באנו להנות. למי מהקוראים שנשארו לבלוג שלי אחרי תשעה חודשי הזנחה ולא יודע, זוגתי ואני עברנו לברצלונה. רילוקיישן תוצרת עצמית. אני יכול לעבוד מכל מקום, והיא דוברת את השפה המקומית. אני מאוד אוהב את תל אביב. מבחינתי אין עיר אחרת בארץ שהייתי חי בה. ובכל זאת, יש כעת הזדמנות להוציא לפועל מחשבה שהיתה בראש הרבה זמן: לחיות בחו”ל. להתאוורר באירופה, לראות דברים אחרים (וחלקם לא כל כך אחרים), ואחר כך לחזור לרגבים האהובים והקדושים של ארץ ישראל. טוב נו, לקפה הלא קדוש ברוטשילד.

הנחיתה היתה יחסית רכה, והרבה בזכות הרשת הישראלית. דרך ידידינו אילן, שהוא מוזיקאי (ועוד דברים), הגענו לגיא מלה-צ’אמפה, ודרכו לאסף, שחי כאן ומשכיר דירות איכותיות. כך נחתנו ישר במרכז העיר שכוללת את כל מכשירי החשמל, מי אש במקלחת ואף מעלית. מעליות לא כל כך נפוצות בעיר העתיקה. על דירות כאן ארחיב בפעם אחרת.

בינתיים אנחנו עובדים מהבית ומתחלפים בלפטופים. מזל שקניתי נטבוק באמריקע! הייתי שמח לחזור למסך הגדול ולשולחן עם המדפסת, ולהרגיש פקיד בכיר, אבל לבינתיים מאוד נוח כאן. השוק הגדול, Boqueria, נמצא ממש מתחת לבית. כל העיר פרוסה לפנינו מהמיקום הזה, בין אם ברגל או ברכבת התחתית. ו תענוג!

חלק מהבירוקרטיות הלכו בקלות וחלק דרשו קצת מאמץ. פתיחת חשבון בנק עברה בקלות. בכל העולם רוצים כסף עכשיו. לטלפון יש Sim Lock? אין בעיה. יש רחוב של פקיסטינים, והם יפרצו את המכשיר תמורת כמה יורואים. ו כמובן שלא בין 2 ל 4. ולעתים לא לפני 5 אחר הצהריים. יש פה כבוד לשנ””צ!

וחלק לא עברו כל כך חלק, אבל טפו טפו, אנחנו מתקדמים. משרד הפנים המקומי אינו יעיל בהרבה ממקבילו הישראלי, אבל יותר טוב מהרשויות בפולין. הבאנו את כל המסמכים שהיו ברשימה. כמובן שצריך להביא מסמך נוסף. לשמחתנו, הכרנו כבר בביקור הקודם חברים נחמדים שגם עוזרים לנו לפלס את דרכנו. תודה!

נראה לי מספיק לבינתיים. אני אולי לא מספיק קוהורנטי – לא כתבתי בעברית כבר זמן רב. הבטחיתי לכמה אנשים לכתוב קצת על החוויות פה, וכך לעורר את הבלוג. אז יש פוסט ראשון!

מכיוון שאני לא ממש תייר, אני לא מסתובב עם מצלמה ברחובות, אז הנה תמונה מהדירה:

בכל מקרה, עם הטכנולוגיה של היום, קל מאוד להיות בקשר וגם לפעול מרחוק.

זוג גבר ואישה, כן?

לא יצא לי לחפש דירה 5 שנים. עכשיו, משהגיעה השעה הטובה, אני נתקל בתופעות לא הכי נעימות, וזה עוד מבלי לדבר על הדירות.

גם במרכז של מרכז העיר, ואנחנו מאוד ספציפיים, לא כולם נאורים. לאחת המודעות שפנינו אליהם ענה מתווך. הוא שאל למי הדירה. אין ספק שזוג עדיף על חבורת סטודנטים צעירים המחפשים לגור בשותפות תוך מיקסום שטח הדירה. התשובה המהירה, לזוג, לא סיפקה אותו. הוא רצה לוודא שמדובר בזוג סטנדרטי הכולל אחד גבר ואחת אשה.

נתתי לו תשובה חיובית – חשפתי בפניו את הנטיה המינית שלי. למחרת קבענו לראות הדירה, אבל לא מיהרנו להגיע. השאלה הזאת הפריעה בכל זאת הרתיעה אותי. רק לפני חודשיים היה פיגוע נגד הומואים.

ולמרות שהשאלה הפריעה לי, בפעמים הבאות שנשאלתי עבור מי הדירה, עניתי שהיא עבור חברה שלי ואני. כך חסכתי את השאלה הבאה לגבי הזהות המינית. חלק שואלים באופן עקיף ולא כל כך ישיר.

הייטק, בטח הייטק

עוד שאלה פופלרית היא “מה אתם עושים”? הרי אין לי תעודה המעידה על כך שאני תמיד מעביר את שכר הדירה בזמן ואני לא משמיד דירות שכורות., אז המקצוע בטוח מעיד עליי.

להגיד עצמאי עלול להישמע כמו בעל פיצוציה. להגיד פרו-בלוגר לא יובן לקהל הרחב. יותר קל להגיד הייטק. את התואר במדעי המחשב אף אחד לא ייקח לי. אני מקווה שלא אדרש להראות אותו או את קורות החיים המקצועיים שלי.

אם ישאלו עוד שאלות, אני אשמח לפרט. אין לי מה להסתיר. אבל הרושם הראשוני קריטי.

אין ספק שיותר קל להיות גבר, לבן, יהודי וסטרייט. הייטק זה בכלל מעמד עליון. זה מקל על החיים במדינה המפלה שלנו.

אם אתם שומעים על דירה 2.5-3.5 חדרים בתוך משולש הרחובות שינקין / רוטשילד / אלנבי, אשמח לשמוע. אני גבר והיא אשה, ויש לי צבע עור לבן בוהק ותואר במדעי המחשב, מה שמסמיך אותי לשלם חשבון חשמל.