המצעד הראשון לזכויות אדם היה מוצלח. מעל 5000 אנשים התייצבו למצעד ולעצרת, עמדו בחזית אחידה נגד כל האפליות שיש במדינה, ולא חסרות.ו מזרחיים, הומואים, עובדים זרים, נשים וגם איזה עם נטול כל זכויות (להלן “הפלסטינים”) נהנים מפחות זכויות, ברמה זו או אחרת. גם אני נשאתי שלט – שעורר תהיות בקרב חלק מהנוכחים.
ההפגנה גם באה למחות על חוק המאגר הביומטרי שעבר בכנסת – חוק האח הגדול. אנחנו עדיין יכולים למחות על כך. מי אמר לשים אצבע בחומצה?
כשחלקים באוכלוסיה סובלים מזכויות חסר, אז יש מי שנהנה. מי? אני – אשכנזי, סטרייט, גבר ויהודי.ו אז בתור אחד העלאווים שנהנים מזכויות יתר, גם אני יודע שזה לא בר קיימא. פערים מתרחבים בחברה ייגמרו בהפיכה אלימה. שמחתי לראות משתתפים רבים, לא רק הפרצופים הקבועים בהפגנות השמאל.
בתחילת האירוע שאלו אותי אם אני מוכן לשאת שלט. הוא היה של המרכז לפלוריזם יהודי, והיה כתוב עליו: “יהי אור”. חלק מהמכרים שלי הרימו גבה. אתה? יהודי? אז קודם כל אני גם יהודי. גם ניהליסט שלא מאמין בכלום, אבל הזהות היהודית לא מחוקה אצלי, למרות שאני משתדל להיות איש העולם הגדול.
וגם מי שלא מגדיר את עצמו יהודי אלא אתאיסט, ניהליסט, אנרכיסט, נטול הגדרה וכו’, אבל כן רואה את עצמו כליברל, תומך כמוני, בזכותם של יהודים לחיות את חייהם בדרך שלהם. מדובר גם ברפורמים שאת השלט שלהם החזקתי, וגם החרדים האולטרה-אורתודוקסים הקיצונים ביותר.
העקרון הוא פשוט: חיה ותן לחיות. כל עוד אותם קבוצות לא פוגעות באף אחד, לנו יש חובה להגו על זכותם לחיות את חייהם.
איש באמונתו יחיה. אני לא מאמין. ג’ון לנון ז”ל מציג את זה יותר טוב: